Bidspirit auction | תלמוד בבלי, מהמסכתות הנדירות בעולם

תלמוד בבלי, מהמסכתות הנדירות בעולם - מהדורה ראשונה למסכת ”בבא בתרא” דפוס גרשם שונצינו - פיזרו, רע”א [1511] - תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא עם פירוש רש”י ופירוש תוספות. ”מהדורה ראשונה” בדפוס גרשם שונצינו, פיזרו רע”א, [1511]. שינוי בהדפסת הפירוש על המסכת שלפנינו! במסכתות הקיימות כיום פירוש מסכת בבא בתרא הוא בפירוש רש”י ולאחר מכן פירוש נכדו הרשב”ם ולפנינו פירוש אחר בעשרים דף הראשונים. הפירוש הנדיר שלפנינו - בתחילת המסכת במהדורות הרגילות הפירוש  (עד התחלת פרק שלישי חזקת הבתים) הינו פירוש רש”י, וההמשך (מדפוסי ויניציאה ואילך) הוא פירושו של ר’ שמואל ב”ר מאיר (רשב”ם). שם נאמר [בדף כט' א'] ”עד כאן פירש רש”י זצ”ל, מכאן ואילך פירוש רבינו שמואל ב”ר מאיר”. לעומת זאת בהוצאה הנוכחית נדפס שם (קונטרס ה, 6): ”כאן מת רש”י”, ומשם ואילך נדפס פירוש אחר, שרבינוביץ, מאמר על הדפסת התלמוד, ירושלים תשי”ב, עמ’ כא-כד, משער שמא הוא פירושו של רבינו גרשום (רבינוביץ גם הדפיס קטע מהפירוש). פירוש זה מגיע עד דף נד, ב, ”ומשם ואילך הוא כפירוש הרשב”ם שלפנינו, אך נמצאים שם שינויים גדולים מאד”, כדברי רבינוביץ. הפירוש שנדפס כאן בפרק ג נדפס בשלמותו על ידי מ”ל קצנלנבוגן, פירוש רשב”ם הקצר לפרק חזקת הבתים, ירושלים תשמ”ה. לדעתו זהו נוסח אחר של פירוש הרשב”ם. דפים מן ההדפסה הראשונה של התלמוד שהדפיסו בני משפחת שונצינו, נדירים במיוחד! וזאת מכמה סיבות עיקריות: א. ההדפסה נעשתה בהסתר עקב חשש של המדפיסים מפני השלטונות הנוצריים, וזאת לאחר גזירות האפיפיורים על שריפת התלמוד במאה ה-13. מסיבה זו אף לא הושלמה הדפסת כל הש”ס ע”י משפחת שונצינו. ב. עותקים רבים שנמכרו לספרד ופורטוגל אבדו בעת הגירוש והשמד בשנים רנ”ב-רנ”ז (1492-1497). ג. עותקים רבים נשרפו לאחר מכן בגזירת שריפת התלמוד באיטליה בשנים שי”ג-שי”ד (1553-1554). ד. עותקים רבים התבלו ואבדו עקב השימוש הרב שנעשה בהם ללימוד התלמוד [מאחר והיתה זו המהדורה היחידה של התלמוד בדפוס במשך עשרות שנים]. מרבית הדפים ששרדו עד ימינו הם בלויים ופגומים, ונדיר למצוא רצף של עשרות דפים במצב סביר, כמו בעותק שלפנינו. משפחת שונצינו - משפחה יהודית חשובה שבניה היו מראשוני המדפיסים העבריים, נקראה על שם העיר שונצינו (סונצ'ינו) שבצפון איטליה. בה התיישבו בני המשפחה והקימו את בית דפוסם הראשון. בני משפחת שונצינו היו מהראשונים שהחלו להדפיס את מסכתות התלמוד הבבלי (באותו הזמן נדפסו מספר מסכתות בספרד). המסכת הראשונה, מסכת ברכות, נדפסה בשנת רמ”ד (”שנת גמר”א”). בשל קשיים וצרות שהתרגשו עליהם, נאלצו בני שונצינו לנדוד יחד עם כלי הדפוס, והתגוררו בערים שונות ברחבי איטליה, כשבכל אחת מהן המשיכו במלאכתם והדפיסו ספרים עבריים חשובים. אחת התחנות היתה העיר פיזרו (פזארו) שבצפון מזרח איטליה, בה שהה רבי גרשום בן משה שונצינו מספר שנים והדפיס כמה ממסכתות התלמוד. הדפסה זו, המכונה כיום ”דפוס פיזרו”, היתה לאבן היסוד בתולדות הדפסת התלמוד הבבלי. גם דניאל בומברגי, המדפיס הגדול, השתמש במסכתות שנדפסו בפיזרו כבסיס למהדורתו המפורסמת והשלמה של הש”ס. במהדורה זו -  נקבע לראשונה ”התוספות” כחלק מדף הגמרא לצד פירוש רש”י (להבדיל מדפוסי ספרד שבהם נדפס רק פירוש רש”י בצד הגמרא). גם סוג ה”תוספות” שצורפו לכל מסכת נקבע אז לדורות (ברובם תוספות רבי אליעזר מטוך). לעומת זאת, ”צורת הדף” (ומספור הדפים) בדפוס זה שונה מהמקובל בימינו, שכן זו נקבעה רק במהדורת בומברג שנדפסה אחריה. רבי גרשום שונצינו החל להדפיס בפיזרו בשנת רס”ט, ובסך הכל הדפיס כעשרים ושלוש מסכתות, אך לא השלים את התלמוד הבבלי כולו. השרפה השנייה בגודלה - הייתה בשנת ה'שי”ד (1553–1554) באיטליה. בעיר ונציה שבאיטליה התקיימו זה לצד זה שני בתי דפוס שהדפיסו ספרים עבריים, והיו בבעלות נוצרית: האחד של מארק אנטוניו יושטיניאני והשני של אליזה בראגאדיני. בין בתי הדפוס שררה תחרות עזה. בעקבות סכסוך סביב הדפסת ספר ה”משנה תורה” של הרמב”ם בצירוף חידושיו של המהר”ם מפאדובה, פנו שני בעלי בתי הדפוס לאפיפיור יוליוס השלישי, בטענה שבבית הדפוס השני מדפיסים דברים בגנות הנצרות. ההלשנה העיקרית הייתה על התלמוד שנדפס בדפוסו של יושטיניאן בין השנים ה'ש”ו–ה'שי”א. מומרים שונים הצטרפו להלשנה, בהם יוסף מורו צרפתי, וכן חננאל דה פוליניו ושלמה רומאנו, נכדיו של אליהו בחור. בעקבות ההלשנה הקים האפיפיור ועדת בירור, שקבעה שיש בתלמוד דברי הסתה נגד הנצרות, ובעקבות קביעה זו יצאה בולה מאת האפיפיור הקוראת להשמיד ולשרוף את כל ספרי התלמוד, הבבלי והירושלמי. הממונים על מלאכת איסוף הספרים אספו והחרימו בתוך כך גם ספרים עבריים רבים שאינם ספרי תלמוד. הספרים שהוחרמו נאספו אל הכיכר המרכזית ברומא, קמפו די פיורי. ביום ראשון של ראש השנה שחל בשבת, א' בתשרי ה'שי”ד, הועלו הספרים באש; תאריך זה נבחר כדי שהיהודים יחושו צער כפול ומכופל. חמישה ימים לפני השרפה הועלה על המוקד באותו מקום גר בשם קורנילייו ממולטאלצינו. בעקבות השרפה ברומא בוצעו שרפות דומות בערים אחרות באיטליה: בחג הסוכות התקיימה השרפה בבולוניה, בי”ג בחשון ולמחרת בוונציה, בחודש שבט באנקונה, ומאוחר יותר בפיררה, ראוינה ומנטובה, ואף באיים כרתים וקורפו. מספר שנים אחר כך, בשנת ה'שי”ט (1559) הצליח האפיפיור פאולוס הרביעי להחיל את גזירת שרפת התלמוד גם בקרמונה, שהייתה נתונה בתחילה תחת שלטון ספרדי ולא חלה בה הגזירה הראשונה. בקרמונה נשרפו 12,000 ספרים עבריים. בעקבות פרשה זו ולאחר שתדלנות יהודית, המיר האפיפיור את גזירת השרפה בחובת צנזורה על כל ספר יהודי, שייבדק לפני הדפסתו אם אין בו דברים בגנות הנצרות. תיאורים של מאורעות הימים השתמרו בספרים שונים של בני אותה תקופה: ”מנחה בלולה” של רבי אברהם מנחם רפאפורט מהעיר פורטו (מ-1261 לניאגו – Legnago) שבנפת ורונה; ”דברי הימים למלכי צרפת ומלכי בית אוטומאן התוגר” ו”עמק הבכא” של רבי יוסף בן רבי יהושע הכהן;