ספר פסקי חלה עם קדושת לחם, ירושלים, תרצ"ו. תופעה מענינת: חיבור שנכתב על ידי תלמיד בישיבת חברון ...

ספר פסקי חלה עם קדושת לחם, ירושלים, תרצ"ו. תופעה מענינת: חיבור שנכתב על ידי תלמיד בישיבת חברון, זכה להסכמות נלהבות מגדולי דורו, וחולק כתשורה לאחד מנוסעי האניה 'הר ציון'. לא מצוי. 

***

על המחבר:

רבי ישכר דוב לייפער, תלמיד ישיבת חברון, ממשפחת אדמו"רי נדבורנה. נולד בהונגריה, ובילדותו התייתם מאביו שהיה רב ואב"ד יאסין. אמו שהיתה נכדת הרה"ק רבי ישכר בערצי לייפער מסאטמאר זצוק"ל, נישאה בזיווג שני לאחד מקרוביה הלא הוא הרה"צ רבי יצחק לייפער זצ"ל (מברונקס, ארה"ב), ועל כן כנראה נקרא בבחרותו בשם "לייפער". בסוף שנות התר"צ הגיע ארצה ולמד בישיבת חברון, שם כתב את חיבורו הנפלא.

התחתן בארה"ב ולאחר נישואיו לבתו של רבי נפתלי צבי ווייס אב"ד 'בילקא' הי"ד (בן הרה"ק ה'חקל יצחק' מספינקא),

חזר לשאת את שם משפחת אביו 'ברגמן'. 

מאוחר יותר התערה בעסקנות כלשהיא וברבנות ואף נמנה על עורכי העיתון 'מארגן ז'ורנאל'. בהמשך הפך לאחד מראשי המזרחי בארצות-הברית. נפטר בט"ז בסיון התשד"ם.

***

על האניה 'הר ציון':

'הר ציון'  הייתה אניה ישראלית שבשנות השואה גוייסה לצי הבריטי. בסוף אוגוסט 1940, הפליגה בשיירה 205 OB, מליברפול לסוואנה בארצות הברית, בפיקודו של רב-חובל אנגלי ( John N. Beighton). ב-31 באוגוסט 1940 הותקפה על ידי צוללת גרמנית 38 - U, בפיקודו של Heinrich Liebe וטובעה באוקיינוס האטלנטי באתר משוער 56:20N 10:00W עם 36 אנשי הצוות, בתוכם 17 יהודים. איש צוות אחד, מסיק קפריסאי, בשם אוסמן אַדֶם ניצל על ידי משחתת פולנית "Blyskawica". 

הייתה זאת האנייה האחרונה שעליה פיקד רב החובל אריאל הירשפלד - איש שהפך לאגדה. לימים הונצח דיוקנו לצד תמונתה של האנייה על גבי בול ישראלי.

כאמור, בשנות המלחמה גוייסה האנייה, ונסיון אחרון שלו לחזור אליה, שעה שהיה חולה ככל הנראה במחלה ממארת, לא צלח. למזלנו, הספיק לפני מותו להעלות על הכתב את זכרונותיו ולספק לנו הצצה, ולו גם חלקית, שרב בה הנסתר על הנגלה, אל עלילותיו של חלוץ ימי ציוני שהיה גם - או שמא לא היה - סוכן חשאי רב עלילות בשירות הקיסר הגרמני 

את תחושותיו גיבה הירשפלד במעשים, בעיקר לאחר שעבר לפקד על האוניה "הר ציון" לשעבר "רִיזְוֶולְיוֹ" של חברת "לויד ימי ארצישראלי" שהוקמה ע"י לזר ברקוביץ', יהודי רומני בעל אניות, עם כמה שותפים, בהם המהנדס עמנואל טובים, נסים משולם, סוכן אניות חיפאי, משה שלוש, עו"ד פרברשטיין ושותף איטלקי. החברה חרטה על דיגלה כמה עקרונות, ביניהם שמירה על בעלות יהודית, דגל עברי וצוות יהודי; בין מטרותיה "להשתלב בבניין הארץ".

עניין הדגל לא היה פשוט, והיה זה הירשפלד שפעל מול השלטונות לאפשר רישום אניות בארץ ישראל המנדטורית ותחת דגל המנדט. את עבודתו בתחום הכשרת הצוותים הוא מסכם כך: "הימאי העברי של אותם הזמנים נהג להתווכח על כל פקודה שקיבל. התנהגות כזאת אינה נסבלת בשום מפעל ובמיוחד לא בים, כאשר חיי מאות נוסעים תלויים בביצוע קפדני של הפקודות. לקח לי שלוש שנים, עד אשר הצלחתי ..להטמיע באנשי הצוות שאת ההוראות יש לבצע בקפדנות. לאחר שהעיקרון הזה ניטע בתודעת אנשי הצוות, יכולנו לעמוד בתחרות מול כל צוות מלחים ברחבי העולם. שמנו הטוב הלך לפנינו בכול הנוגע ליחס לנוסעים וטיפול במטען".