אוסף מכתבים בגרמנית שמספר את ההיסטוריה של משפחת רוזנברג ושל המלחמה כולה - מרתק מאוד

אוסף של 15 מכתבים שנשלחו לבני משפחת רוזנברג.
הן על-פי הזמנים והן על-פי התכנים, ניתן לחלק את אוסף המכתבים לשני חלקים:
החלק הראשון
הפריט הראשון באוסף הוא מאפריל 1939 - מכתב מאת מקס (ישראל) מנדל, יועץ מט"ח ליהודים שעוזבים את גרמניה, לאדון אדולף רוזנברג בירושלים.
במכתב הוא מספר על אמו של רוזנברג, מטילדה (שרה), שעדיין נמצאת בגרמניה, ועל הניסיון להעביר את כספה לארץ ישראל.
הרקע ההיסטורי למכתבים אלה הוא 'הסכם ההעברה' שנחתם באוגוסט 1933 בין גרמניה, שרצתה להיפטר מיהודיה, ובין גורמים ציוניים. ההסכם היה אמור לעודד את ירידת היהודים מגרמניה, שכן הוא התיר להם לקחת עמם את רכושם. גם ה-Paltreu שימש את אותה המטרה, ושני המושגים האלה מופיעים במכתבים.
חודש אחר כך, במאי 1939, כתב מנדל על בעיה שיש בקשר להעברה, ובין היתר כותב כי הוא מקווה שגברת רוזנברג כבר לא תהיה בגרמניה בינואר 1940. המשך השתלשלות האירועים מוכיח עד כמה הייתה תקוותו מוצדקת.
אחרי פריצת המלחמה, מאוקטובר 1939 והלאה, הועברו המכתבים דרך הצלב האדום הבין-לאומי, וחותמת הארגון מוטבעת עליהם. כמה הודעות נשלחו על טפסים רשמיים של הארגון. פעם אחת מופיעה גם הערת פקיד הארגון.
ההודעה האחרונה מהאם, מטילדה, נשלחה ב-26 ביוני 1942 על טופס מכתב של הצלב האדום הבין-לאומי, ממחנה Holbeckshof שליד Essen.
הרחבה נוספת על גורלה של המשפחה בשואה ניתן לראות במאמר: "קורות חיים של משפחת רוזנברג וכרמי", המצוי ברשת.
מטילדה רוזנברג נולדה ב-1873 ונרצחה ב-1943 בטרזינשטט, הי"ד. באתר יד ושם יש צילום שלה. אחד המכתבים, מה-12 במאי 1944, הוא מכתב תנחומים לאדולף רוזנברג על פטירתה, מאת דודו היינריך.

החלק השני
שלושה מכתבים עם תוכן מרתק ביותר מאחרי המלחמה - דצמבר 1945 וינואר 1946.
המכתבים מתייחסים לאירועים בדרום-מזרח אסיה, באזור אינדונזיה, אשר שניים מבני המשפחה - הנס וארתור רוזנברג - נמצאים שם. השניים נשבו בידי היפנים (אשר היו בעלי בריתם של הגרמנים).
המכתב המעניין ביותר הוא מהנס רוזנברג, ששוהה ב-Bandoeng, מה-14 בדצמבר 1945. הוא מספר את השתלשלות האירועים: כיצד נלקח ארתור בשבי ב-Java, פטירת אביו, כיצד הייתה לו הזדמנות לבקר את ארתור במחנה השבויים פעם אחת, והברחת מכתב לארתור דרך איש אינדונזי. לגבי נפילת עצמו בשבי הוא כותב: "נשביתי משום שלא נרשמתי כגרמני אצל היפנים, אלא כאיש ללא אזרחות. אף הוריי עשו כך" (כלומר, רישומו כגרמני היה מועיל לו, למרות היותו יהודי, אולם הוא לא רצה להירשם כגרמני).
הוא ממשיך לספר שמספטמבר 1945 הוא עבד בשביל ה-RAPWI (שיקום אסירים ועצירים של בנות הברית), ולקח עוד באותו החודש את אמו מהמחנה ב-Batavia. ב-20 בנובמבר קיבל הודעה על פטירתו של ארתור, והוא מבקש ממקבל המכתב לא להזכיר את הנושא בתשובתו אליו, מאחר שאמו עדיין לא יודעת על הפטירה. הוא מספר עוד על קרובי משפחה אחרים באינדונזיה. בסוף המכתב יש הוספה של פקיד הולנדי שמאשר שאין להחשיב את הנס רוזנברג כאויב (על אף שהוא אזרח גרמניה).
בארכיון יד ושם ובארכיונים נוספים, וכן גם באינטרנט, ישנו חומר המשלים את התמונה המצטיירת מאוסף המכתבים שלפנינו, הראויים למחקר רציני ומעמיק.
חומר היסטורי חשוב ומרגש!
מצב: טוב-טוב מאוד.