גלויה כתובה שנשלחה לברגן-בלזן, לאסירי רכבת קסטנר - פריט בלתי רגיל - נדיר ביותר

בשנת 1944 הושלם בארצות הכיבוש הגרמני "הפתרון הסופי". הקהילות נחרבו, הגטאות נהרסו, ולמעלה מחמישה מיליון יהודים נעקדו על קידוש השם. השמדת יהודי הונגריה החלה רק במרץ 1944. בשלב זה כבר נודע לעולם היהודי והכללי מה עושים הגרמנים. כולם הבינו שיש לעשות כל מאמץ לעכב את משלוח היהודים למחנות ההשמדה.
בתוך כך נעשו שתי פעולות חשובות.
הפעולה הראשונה הייתה של ד"ר רודולף קסטנר, נציג מפא"י והסוכנות היהודית בבודפשט. הרעיון שלו היה להציע לגרמנים שחרור של יהודים לארצות נייטרליות תמורת כסף. בפגישותיו עם איימן הוא שידר ביטחון והצהיר שיש לו אפשרות לגייס כסף רב מיהודי אמריקה. הוא קיווה שאייכמן ייתפס לרעיון (במידה לא מבוטלת, מפני התפיסה האנטישמית שהיהודים שולטים על הכסף בעולם) ויתחיל משא ומתן על קבוצות רבות וכך תתעכב, ולו במידה מסוימת, ההשמדה.
למעשה, הודות לפעילותו של קסטנר ניצלו כ-1600 יהודים, באופן חד-פעמי.
גם בתוך כל העשייה הזאת נתגלתה שוב הנאיביות היהודית, שלא הבינה את הרשעות הגמורה שמולה. קסטנר העביר את מלוא הסכום שסיכם עם אייכמן לגרמנים, אך אלה, במקום להעביר את היהודים לשווייץ, כפי שסוכם, העבירו אותם למחנה ברגן-בלזן. קסטנר נאלץ לגייס שוב את אותו הסכום, אך הפעם הסכים להעביר את הכסף לגרמנים רק בגבול השווייצרי. בינתיים שהתה הקבוצה כמה חודשים בברגן-בלזן. התנאים היו גרועים, אך יחד עם זאת טובים הרבה יותר מתנאיהם של האסירים האחרים, שכן הגרמנים רצו שיישארו בחיים כדי לבצע את העסקה. הקבוצה שהתה בברגן-בלזן מיוני 1944 ועד לסתיו באותה שנה.
הנוסעים בקבוצה זו היו משלושה סוגים: כמה מהם היו בני עירו של קסטנר. עוד כמה היו עשירים שיכלו לשלם הרבה ובכך לעזור במימון הרכבת כולה. הקבוצה הגדולה הייתה של פעילי התנועות הציוניות השונות, לפי מפתח מפלגתי. בין הנוסעים ברכבת היו כמה מגדולי הרבנים החרדים, אף שלא היו קשורים כמובן לתנועות הציוניות שאירגנו את הרכבת הזאת, ביניהם רבי יואליש טייטלבוים, האדמו"ר מסאטמר.
כמה שנים אחר כך התעורר בארץ פולמוס חריף שנמשך עד היום בנוגע לעסקה הזאת ובנוגע לפרטים נוספים בפועלו של קסטנר. השופט בנימין הלוי קבע כי קסטנר "מכר את נשמתו לשטן". הוגש ערעור, שנתקבל ברובו, אך בינתיים קסטנר נרצח.
פעולה נוספת, חשובה ביותר, נעשתה בבודפשט ע"י כמה מהצירים של המדינות הנייטרליות. החשוב שבהם היה ראול ולנברג, ציר שוודיה בבודפשט, שמצד אביו היה ממוצא יהודי. הוא חילק תעודות חסות של הצירות השוודית לרבבות יהודים, ובכך עיכב את שילוחם למזרח. לפי ההערכה, ולנברג הציל 100,000 יהודים, והנו חסיד אומות העולם הגדול ביותר בהיסטוריה של השואה.
הגלויה שלפנינו נכתבה אל זבולון יונתן שטרנברג ורעייתו בברגן-בלזן באוגוסט 1944. על הגלויה אין חותמת דואר.
מעדות ישירה של ניצול הרכבת שהיה עם שטרנברג במחנה, אנו יודעים כיצד הגיעה הגלויה למחנה. קסטנר השתדל אצל הגרמנים שיסכימו שאנשי הקבוצה יקבלו מכתבים מקרוביהם בבודפשט פעם אחת. ואכן, במהלך שהותם בברגן-בלזן התקבלה פעם אחת חבילה גדולה של מכתבים מבודפשט. הנאצים אפילו אפשרו העברת סוכריות בתוך אותם מכתבים!
הגלויה נכתבה בגרמנית ע"י בתו של שטרנברג, שולה, שנשארה בבודפשט. כדי שיהיה אפשר לזהות את הוריה היא רשמה ליד שמותיהם את תאריכי הלידה שלהם ואת מקום הלידה.
הבת מביעה את שמחתה על מכתב קודם שקיבלה ממשפחתה. היא מספרת כמה היא מודאגת בנוגע אליהם. היא מספרת כי התחתנה עם בחור שהוענקה לו לאחרונה אזרחות שוודית, ושהם שמחים ביחד, אבל שכרגע אי אפשר לנסוע לשוודיה. הכוונה, כמובן, שהיא נישאה לאחד מאלה שקיבלו תעודת חסות מראול ולנברג. כך היא רומזת להוריה על הניסיון שלה להינצל מהשילוח למזרח. רבים ניסו להינצל בדרך זו. פעמים רבות היה הרישום הזה לא יותר מרישום פיקטיבי בשביל להינצל.
הגלויה נשמרה ע"י ההורים ונלקחה עמם לשווייץ. לצערנו, ר' זבולון לא זכה לאריכות ימים. הוא נפטר כמה חודשים אחר השחרור בשווייץ.
מצב: טוב מאוד. סימני קיפול.