סליחות ליום כ' בסיוון על השואה - בודפשט, אייר תש"ו - קביעת חובת תענית לכל בני הונגריה, סליחות ויארצייט כללי על ...

סליחות ליום כ' בסיוון על השואה - בודפשט, אייר תש"ו - קביעת חובת תענית לכל בני הונגריה, סליחות ויארצייט כללי על חורבן הקהילות בשואה בכ' בסיוון - ניסיון היסטורי לא ידוע – נדיר
בעקבות השואה האיומה, הורגש הצורך לקבוע יום זיכרון וסדרי תפילה לדורות. לפנינו ניסיון ראשון מסוגו שנעשה על ידי רבני הונגריה.
השאלה שעמדה לפניהם הייתה לא קלה: מחד גיסא, הרגשת הצורך ביום שכזה. מאידך גיסא, ההבנה שאין להוסיף מועד נוסף בלוח השנה היהודי. ההשקפה הזו כבר נתבררה היטב אצל הראשונים, בזמן חורבן הקהילות במסעות הצלב (אנו לומדים זאת מתוך הקינות לתשעה באב שנתחברו אז). הפתרון שנמצא היה לקבוע את יום כ' בסיוון, שכבר תוקן בדורות ראשונים כיום ציון לחורבן הקהילות אז, ונתחדש בשנית בפרעות ת"ח ות"ט, ועתה יקבל משמעות שלישית של זיכרון השואה. יום זה מתאים אף משום ש"בחודש הזה אירעו רוב ההריגות". כך יוכל זיכרון השואה להיקבע כתענית, ייאמרו בו סליחות, ויהיה יארצייט לכל "מי שאינו יודע יום ביאת אביו ואמו ושאר קרוביו לאוישוויטץ".
הפתרון והתקנה דומים לתקנת הרבנות הראשית לארץ ישראל כשנתיים לאחר מכן ביחס ליום עשרה בטבת. אך בעשרה בטבת הכול חייבים לצום ממילא, ואילו כאן חידשו הרבנים הגאונים דקהילות היראים חיוב על כל הקהל.
בהקדמה לחוברת מפורטות התקנות של הרבנים הגאונים:
"יום כ' בסיוון נקבע לתענית ציבור לבני מדינת הונגריה, הן לזכרים והן לנקבות... מבן חמישה עשר ועד בן חמישה וחמישים שנה ועד בכלל מחויבים להתענות כל היום... ומרגיש חולשה בגופו יעשה שאלת חכם... הזכרת נשמות יזכירו את כל מי שהובילו הרשעים ימ"ש ולא בא בחזרה עד כעת... ככל ההזכרות בשאר המתים שידוע שמתו... אבל אם נשארה אישה עגונה ולא קיבלה עדיין היתר מהב"ד המיוחד לענייני עגונות אסור לומר אחריו קדיש או להזכיר נשמתו... עד שיתירוה מכבלי העיגון".
בהקדמה לסליחות, מדגישים המסדרים את העובדה שאלו הן אותן סליחות "שנקבעו על ההריגות דשנת ת"ח... ועתה נתחדש אורם באיזה שינויים למדינת הונגריא".
מצב: טוב. דפי הכריכה נפרדים.