הגרי"ש אלישיב - דרשה שלפני התקיעות על מלחמה שהייתה באותה העת בכתב יד קודשו - תשכ"ז?

דרשה בדברי אגדה על טעמי התקיעות, שנשא הגאון רבי יוסף שלום אלישיב בראש השנה בבית מדרשו 'תפארת בחורים'.
הדרשה פותחת בהזכרת הטעם שהעניקו חז"ל לתקיעת שופר: "שקול שופר בא להשמיע אותנו קול תרועת מלחמה". הגרי"ש מעיר שבדורו של ירמיהו, "כאשר ערי ישראל וירושלים הם די מבוצרות, ישראל היתה שרתי במדינות", אזי ירמיהו הנביא היה צריך להתנבא, כי "קול שופר שמעת נפשי תרועת מלחמה" (ירמיה ד), "הוא שמע מה שאחר לא היה מסוגל לשמוע".
"אולם יש תקופות שאין צורך להיות נביא ד' בכדי לשמוע את קול שופר - תרועת מלחמה. בזמן ש'על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים'... מול עצמנו אויבים אשר מרגע לרגע הם מתבצרים ומתחזקים, ואשר כל מטרתם היא אך ורק להשמיד את ישראל מתחת השמים... בזמנים הללו כל אחד מסוגל לשמוע בקל השופר את תרועת המלחמה, כמו ירמיה בשעתו".
הגרי"ש מפרט כי בימים אלו מתקיימת גם מלחמת התורה והשבת נגד רפורמה, נגד חזיר, "חזית עם פצועים (אפילו הרוג היה)", "הרוגים על שם קדשך, על ידי אח מזרע בית ישראל". הוא מזכיר שכבר בתקופת בר כוכבא היה סיפור דומה, כשהלשינו על רבי אלעזר המודעי ומשום כך הוא נהרג.
"ברור כי אלה שני הקולות שאנו שמענו בקול השור - תרועת מלחמה על ידי האויבים מבחוץ, הרוצים לבלוע את ישרעל ומחכים על ההזדמנות, ואת קול תרועת מלחמה, על התורה ועל השבת - מישך שייך אהדדתי. והמה תלויים זה בזה. כבר באר הגרצ"ה מוואלוז'ין ז"ל...".
עוד כותב הגרי"ש: "יש לנו צילום ממהלך יום הדין, וזה מה שמסר לנו הפייטן 'ונתנה תוקף קדושת היום', מה נאמר שם - 'ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון ויאמרו הנה זה יום הדין', ולכאורה מלאכי מעלה למה הם מפחדים, הכי יש להם דאגת פרנסה... אולם אם אנו מסתכלים אחורנית על השנה שעברה שהיתה שנת שלום, הרי כמה וכמה עשרות יהודים שנפלו כדומן על פני השדה, יחד עם תינוקות של בית רבן בעת עמדם בתפילה, ואיה שוקל ואיה סופר לצרפן יחד... אולם אלה המלאכי רחמים אשר להם יביאו את כל החשבון בבת אחת... את ההרוגים והפצועים הרי חיל ורעדה יאחזון...".
דברים אלו שזורים בענייני חיזוק ועצות להצלחה ביום הדין.
בראש הדף רשם הגרי"ש בעפרון: "אמרתי בר"ה שנת תשכ"ז [?]".
דף אחד, 2 עמ' בכתב יד צפוף וקריא.
מצב: טוב מאוד.