שער דלתי הלבנון - היתר הכניסה למקום המקדש בזמן הזה - הגהות רבות וחשובות בכתב יד המחבר – פולמוס

שער דלתי הלבנון - בשאלת היתר הכניסה להר הבית בזמן הזה. מאת רבי יהודה נח בראווער, "הרב מבארנוב". ירושלים, תרפ"ח [1928]. מהדורה יחידה ונדירה.

לפנינו העותק האישי של הרב המחבר, שבו העיר בשולי הדפים עשרות הוספות רבות וחשובות בכתב ידו הפניני. חלקן הערות ארוכות של כמה שורות. פריט חשוב ביותר לעוסקים בסוגיית הכניסה להר הבית בזמן הזה, סוגיה המעסיקה את גדולי ישראל והציבור הרחב בימינו. באחת ההערות טוען המחבר שהחורבה שנכס אליה רבי יוסי (ברכות ג.) היא חורבות בית המקדש. כן תיקן המחבר בכתב ידו טעויות והוסיף מילים שנשמטו, המשנות את משמעות דבריו המודפסים!

בחיבור זה קורא המחבר להתיר כניסת יהודים למקום המקדש, למרות הבעיות ההלכתיות שמעיקר הדין בכניסה למקום המקדש.
על ידי היתר הכניסה להר, סבר המחבר, "יהיה לנו זכות צדק ומשפט לתבוע שיחזירו לנו מקום מקדשנו ולבנות על מקום מקדש בית הכנסת".
הרב מתבל את דבריו גם בדברי חסידות וקבלה, בין היתר מביא מספרי מורו ורבו, רבי צדוק הכהן מלובלין, ש"בניין ביהמ"ק יהיה על ידי בני אדם קודם ביאת המשיח". ומפלפל בדברי הרמב"ם והראב"ד. ובעיקר מסתמך על האיגרת המיוחסת לרמב"ם, שכותב "נכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו", כשלכאורה הכוונה למקום המקדש.
רבני הארץ ראו סכנה רבה בשיטתו של הרב בראוור, וכשהדפיס את חיבורו זה התעוררה כנגדו התנגדות חריפה, בירושלים בפרט וברחבי העולם היהודי בכלל. העובדה שהרב בראוור לא סייג את דבריו הלכה למעשה, היא זו שגרמה לתרעומת הגדולה של רבני ירושלים, אשר חששו שאנשים ינהגו למעשה על פי דבריו.
רבי יחיאל מיכל טוקצינסקי פרסם מאמר תגובה בירחון החרדי "ההד", ובו כתב כך: "נפלאתי על הרב הישיש ר' יהודה נח בראווער הי"ו על שההין לצאת בהצעת היתר בעניין חמור כזה בטרם התיישב כלל עם רבנים גדולי התורה המצויים ב"ה לרוב פעיה"ק. וכן על שבנה בניין בלי שום יסוד, וחידש הלכה בלי שום מקור כלל".
גם יתר רבני ירושלים תקפו את החיבור. הרב טוקיצנסקי מספר (במאמרו הנ"ל): "כאשר ראיתי אחר כך את מרן רא"י קוק שליט"א, ונסבה השיחה על רעיונו של הרב בראווער, הגיד לי הגאון קוק שליט"א שגם הוא ציווה עליו שלא יהין להדפיס את הקונטרס שלו"!
גם רבי יוסף ידיד הלוי, בשו"ת "ימי יוסף בתרא", כתב קונטרס שלם בשם "כבוד הלבנון" כנגד החיבור שלפנינו, והראה באריכות שאין לדבריו של הרב בראוור על מה לסמוך. הוא קרא לו לחזור בו בהקדם מדבריו. גם רבי אליהו קלצקין מלובלין, רבי יוסף חיים זוננפלד ורבי יעקב זריהן דחו דבריו בשתי ידיים (והובאו דבריהם ב"ציץ אליעזר" חי"ב סימן מז).
מצורף חומר סביב הפולמוס שעורר הספר ועל מחברו.
רבי יהודה נח בראוור (תר"ך-ת"ש) נולד בבלזיץ שליד לובלין. היה חסיד מובהק של האדמו"ר רבי לייב אייגר ז"ל מלובלין ושל רבי צדוק הכהן מלובלין. קיבל תורה גם מפי רבי דוד מקוצק ומפי רבי שניאור זלמן אב"ד לובלין בעל "תורת חסד". בשנת תרנ"ז נתמנה כרבה של יאנובצה, ושנה לאחר מכן נתמנה לכהן כרבה של בראנוב שבפולין.
לאחר עלותו ארצה, בשנת תרפ"ה, התיישב בירושלים והתפרסם בה כאחד מגדוליה. היה מבאי ביתו של מרן הראי"ה קוק. נפטר בירושלים בא' בכסלו ת"ש.
הרב בראוור פרסם מספר ספרים וקונטרסים בעניין יישוב ארץ ישראל, בית המקדש ועניינים הלכתיים אקטואליים. חיבוריו: "שלום ירושלים" (הלכות שמיטה), "ילקוט פרי עץ הדר" (להעדפת אתרוגי אה"ק), "אבני הלבנון" (מצוות בניין ביהמ"ק ויישוב הארץ בזמן הזה), קונטרס "מלאכת מפרק" על חליבה בשבת (בו נדפסה הסכמה נלהבת מהראי"ה קוק), וכן חיבור "שער המזרח" שטרם נדפס.
יח דף.
פריט חשוב ביותר בסוגיה ההלכתית של איסור הכניסה להר הבית.