קהלת עם הביאור של משה מנדלסון - ברלין, תק"ל - הספר הראשון שנדפס עם "הביאור" - ראשית תנועת ההשכלה! - נדיר ביותר

מגילת קהלת עם ביאור קצר ומספיק להבנת הכתוב על פי פשוטו. ברלין, תק"ל (1770). מהדורה ראשונה. ‬
ביאור המילות הוא בעברי-טייטש, ויש ביאור נוסף בשם "ביאור הטעמים".

"הביאור" של מנדלסון
הספר שלפנינו הוא למעשה התחלת מפעל הביאור של משה מנדלסון, אבי תנועת ההשכלה. זהו הכרך הראשון שנדפס מחיבורו המפורסם הזה, חיבור שגרר פולמוס אדיר במשך דורות רבים.
כפי שמסביר מנדלסון בשער הספר, מטרת הביאור היא "להבנת הכתוב על פי פשוטו לתועלת התלמידים". בסוף הקדמתו הוא כותב: "והקורא יבחר לו את הטוב בעיניו, ואם יוכשר החיבור הזה לפניו, אשובה לבאר גם את ספרי תהילים, משלי, איוב על הדרך הזה...". לפנינו, אם כן, ניסיון שעשה המחבר כדי לראות כיצד תתקבל שיטתו בקרב העם.
ואכן, שלוש-עשרה שנים מאוחר יותר, בשנת תקמ"ג, המשיך מנדלסון את מפעל הביאור, כשהדפיס אותו תחת השם "נתיבות שלום".
מפעל הביאור של מנדלסון היה לאחד החיבורים החשובים ביותר של תנועת ההשכלה היהודית - הביאור העברי והתרגום לגרמנית שלו לתורה, לתהילים ולשיר השירים. אחרי מותו המשיכו המשכילים את המפעל, וכתבו תרגום וביאור לכל המגילות ולהפטרות כל שבתות השנה.
לפי עדויות מסוימות, מראש התכוון מנדלסון להפיץ את התרגום והביאור כדי לקרב את היהודים להשכלה ולפתוח בפניהם צוהר לשפה הגרמנית, ובאמצעותה לתרבות הגרמנית.
גדולי ישראל תקפו בחריפות את הביאור, ביניהם רבי רפאל מהמבורג, רבי יחזקאל לנדא ה"נודע ביהודה" ועוד. ה"נודע ביהודה" חשש שהתרגום לא יסייע ליהודים בלימוד המקרא, אלא להפך, יהפוך את המקרא לכלי שישתמשו בו המשכילים ללימוד גרמנית; חשש זה התאמת בדורות הבאים, בעיקר במזרח אירופה, שם היה התרגום של מנדלסון ספר העזר העיקרי בידי המשכילים ללימוד הגרמנית התקנית.

ההסכמות לספר
הספר קיבל את הסכמותיהם של ראב"ד ברלין, הגאון רבי אהרן ב"ר משה מגזע צבי, ושל הגאון רבי יואל ב"ר יקותיאל מגלוגא, דיין בברלין. מעניין לציין ששמו של מנדלסון לא מוזכר בספר כלל - לא בשער ולא בהסכמות.
הסכמה נוספת נתן הגאון רבי אהרן הלוי הורוויץ, אב"ד שקוד ומדינת קורלנד, הכותב בין היתר על החיבור שהוא "מעט הכמות ורב האיכות... ובאיזה מקומן של שבחים הראה רמזים על פי החקירה לסכור פי דוברי שקר המכחישים בהשארת הנפש ושכר ועונש, ועוד ידו נטויה לחבר פירוש על ספר תהילים, ובוודאי כל חכם לב ומודה על האמת ישמח בדבריו".
נקודה מפתיעה ולא ידועה מופיעה בהסכמה זו לגבי יוזמת הדפסת החיבור, וזה לשונו: "והנה החכם הזה בתחילה לא רצה לפרסם את חיבורו, אך כאשר דיברתי עמו דברים המתיישבים על הלב שיביא חיבורו לבית הדפוס כדי לזכות את הרבים, הודה לדבריי, וביקש ממני גם כן ליתן לו הסכמה שיבואו דבריו לבית הדפוס... ובוודאי יקבל שכר מן השמים על שיזכה את הרבים".
מעניין שכאן, בספר שלפנינו, ראה מנדלסון צורך לבקש הסכמות, ואילו בספרים הבאים שהוציא לא כן. שמא בגלל שהתרחק, ושמא בגלל הפולמוס שנוצר, ושמא כבר סבר שלא יצליח לקבל הסכמות.

בפתח הספר הקדמה ארוכה ומעניינת, שבה חושף מנדלסון טפח משיטתו ב"ביאור", ובין היתר הוא כותב: "הכלל הידוע בהיתר הספקות בדברי הספר הזה, שלא כל הנאמר בו הוא דעת שלמה המלך ע"ה באמת, כי אם פעמים ידבר כנושא ונותן בדבר, שואל ומשיב כדרך החוקרים בהיקשים, ומחפשים אחרי האמת על ידי ההשכלה, לא יגיעו אל המבוקש אם לא ישמעו טענות הסותרות...".

[9], מא דף. 16 ס"מ. ‬
מצב: טוב מאוד.