כתב יד - הדיוואן של המשורר הפרסי סאיב טבריזי - אותיות עבריות - עם תיאור בעברית(!) של הפוגרום במשהד מעד ראייה - ...

כתב יד - הדיוואן של המשורר הפרסי סאיב טבריזי - אותיות עבריות - עם תיאור בעברית(!) של הפוגרום במשהד מעד ראייה - אנוסי משהד - 1839
כתב היד
122 דפים (רבים מהם כרוכים לא לפי הסדר וחלקם חסרים). נייר. 18X25 ס"מ. כתב עברי פרסי. המאה ה-18.
העתק לא שלם של הדיוואן (אוסף שירים) של סאיב טבריזי (מירזה מוחמד עלי סאיב, 1677-1601), אחד המשוררים הגדולים של השירה הפרסית במאה ה-17. יצירה זו, בהיותה כתובה בפרסית באותיות עבריות, נדירה מאוד. בקטלוג של המוסד לכתבי יד עבריים על מיקרופילם רשום רק עותק אחד נוסף לא שלם (ירושלים, הספרייה הלאומית MS3128).
בסוף כתב היד, כתב יד מאוחר יותר הוסיף טקסטים נוספים ביודו-פרסית ובפרסית באותיות ערביות. ביניהם, על פוליו 99r, גרסה פרסית מאת בנימין בן מישאל (אמינה) של הפיוט "עת שערי שמים להיפתח" על עקידת יצחק. על דף ריק בסוף כתב היד, כתב יד מאוחר הוסיף דיווח על הפגנות אנטי-יהודיות ופוגרום בעיר הפרסית משהד ב-1839.
ב-1839 הותקפה הקהילה היהודית במשהד ע"י מוסלמים ואולצה להמיר את דתה. היה זה בזמן חודש המוחרם הקדוש לשיעים. השיעים צעדו ברחובות לזכר חוסיין אבן עלי כאשר אישה יהודייה זרקה פגר של כלב שהרגה מסיבות רפואיות. היא הואשמה בפגיעה מכוונת בשיעים. ישנם כמה נרטיבים המתארים פוגרום זה, כמעט כולם סופרו שנים לאחר התקרית. במחקרו על הפוגרומים בפרס במהלך המאה ה-19, מבכה יצחק בן-צבי את העובדה שכמעט כל הדיווחים הם מכלי שני ולא נכתבו ע"י עדי ראייה. תיאור קצר ביותר אחד ביודו-פרסית נכתב ע"י עד ראייה מאותה תקופה מספר חודשים לאחר הפוגרום, אך הוא כולל רק פרטים לגבי התאריך (י"ב בניסן 1839), מספר הקורבנות שנהרגו (כ-32), והעובדה שהשורדים נאלצו להמיר את דתם ולהפוך למוסלמים. דיווחים אחרים, שנכתבו מפי השמועה כמה שנים לאחר הפוגרום, מתארים מספרים אחרים וגרסאות סותרות של האירוע.
על הדף הריק בסוף כתב היד, כתב עד ראייה תיאור בעברית של הפוגרום, מיד לאחר התרחשותו. רבים מהפרטים תואמים את התיאורים האחרים, אבל אחרים שונים או שלא דווחו קודם לכן כלל. מספר הקורבנות הוא 24 ולא 32 או 52 כפי שדיווחו מקורות אחרים. הכותב מתאר את ההרס של הבתים ובתי הכנסת, כמו גם את קריעת הספרים, אשר הושלכו לאחר מכן לאשפה. הוא מדווח שיהודים רבים נאלצו להמיר את דתם, ואחרים הצליחו לברוח ממשהד. הוא מתאר בפירוט את האירועים שהובילו לפוגרום, כולל הריגת הכלב מסיבות רפואיות לכאורה. נוסף על כך הוא מספק סיבה תיאולוגית לפוגרומים, שלא נמצאת בדיווחים האחרים, וטוען שהיהודים הביאו זאת על עצמם, מכמה סיבות: על כך שלא שמרו את השבת כהלכה, על שלא התייחסו לזולתם בכבוד, על שהתרפסו בפני העשירים אבל פגעו בעניים והזניחו את הקשישים, וכדומה. הוא כותב שהיהודים ניסו לשחד את המוסלמים כדי שיימנעו ממעשי הענישה, אך לשווא.
מסמך ייחודי זה הוא הדיווח בן-זמנו היחיד ששרד של הפוגרום במשהד בעברית ע"י עד ראייה, והוא מפורט הרבה יותר מאשר הדוח היחיד הנוסף של עד ראייה ביודו-פרסית שפרסם בן-צבי.

בנימין ריצ'לר, ירושלים, מרץ 2015

אנוסי משהד
המוסלמים, בפוגרום המתואר כאן, הכריחו את היהודים במשהד להתאסלם. אנוסי משהד לקחו על עצמם את המטלה הקשה של ניהול חיים כפולים - מוסלמים כלפי חוץ, אך יהודים בביתם פנימה. נשות הקהילה ניצלו את חוקי האסלאם בקשר לנשים ושימשו בתפקידים רבים: בלדריות לתשמישי קדושה, ארגון תפילות הגברים במחתרת, חלוקת בשר שנשחט בשחיטה כשרה בסתר ועוד. הגברים בקהילה קיבלו שני שמות: שם עברי, שאותו קיבלו בטקס ברית המילה שנערך בסתר, ושם מוסלמי לשימוש ביום-יום. הנשים לא נזקקו לשם נוסף כיוון שלא באו במגע ישיר עם המוסלמים. כאשר נולדו בנות, מיד נוקבו אוזניהן, ענדו להן עגילים והכריזו "בת פלוני לפלוני", וכאשר הגיע מוסלמי לבקש את ידה של בת העדה התחוור לו שהיא כבר מאורסת לאחר. עם הזמן למדו המוסלמים שבנות הקהילה מאורסות מלידתן ונמנעו נישואי תערובת.
כדי ליצור מראית עין של מוסלמים לכל דבר, הורו מנהיגי הקהילה לרכוש בשר טרף באטליז המוסלמי, אך להשליכו לכלבים ולחתולים. כמו כן, הורו לפתוח את החנויות בשבת אך להעמיד בהם ילד קטן שיאמר "אבא הלך, ועוד מעט יבוא", עד אשר היה נמאס למחכה המוסלמי, והלך לדרכו. אנשי הקהילה בנו מקוואות במרתפים סגורים ללא אמצעי חימום, שהיוו אתגר גדול לטובלים בעתות הקור. בני הקהילה מספרים שהסכנה הגדולה ביותר הייתה בתקופת הפסח - המוסלמים, שניצלו את תמימות הילדים, היו שואלים אותם אם הוריהם כבר אפו מצות. על כן נאפו המצות במרתפים, לאחר חצות, כשהילדים כבר עלו מזמן על משכבם, ועד הבוקר העלימו את שרידי הקמח.
היחס המפלה לאנוסי משהד עמד להם לפעמים דווקא כיתרון: ראשי הדת המוסלמית בעיר הורו לשמור מרחק מ"ג'דיד אל אסלאם" - "המוסלמים החדשים", וכך יכלו בני הקהילה להמשיך לקיים את חייהם כקבוצה בתוך הגטו היהודי ולהפריד, למשל, בין קברי בני העדה לקברי שאר תושבי העיר. אנוסי משהד חזרו בגלוי אל הדת בישראל ובארצות הברית. הם מונים כיום כ-12,000 נפשות.
סיפור אנוסי משהד הוא מפורסם עד מאוד. רבות עסקו בו במחקר. הוא מצטרף לסיפורי האנוסים הנוספים, מספרד, מפורטוגל ומארצות נוספות, אך החומר הממשי ממקור ראשון היה דל מאוד. הדף שלפנינו מהווה תפנית של ממש בחקר הפרשה.
לקריאה נוספת: "דיוקנה של קהילת האנוסים במשהד שבאיראן", בן-ציון יהושע.

חומר מצורף:
תרגום מלא של הדף בנוגע לפרעות והפוגרום ביהודים.
תעודה של "המכון לביבליוגרפיה ממוחשבת ולחקר הספר העברי" לחשיבותו ההיסטורית של הכתב יד.

חשיבותו של הפריט הזה היא כפולה: הן מצד הדיוואן בפרסית-יהודית והן מצד העדוּת בעברית על הפוגרום במשהד.

מצב: בינוני. קרעים, כתמים ובלאי. כריכה בלויה ודפים מנותקים. הכריכה האחורית עשויה משרידי כתבי יד. שמור בתוך קופסה חדשה תואמת.