הרצליה, ישראל
תנאי המכירה
הדגמת מכירה
המכירה הסתיימה
|
פריט 121:
לאה ניקל
|
|
|
נמכר ב: $27,000
הערכה :
$
7,000 - $10,000
עמלת בית המכירות: 15%
מע"מ: 17%
על העמלה בלבד
משתמשים ממדינות אחרות עשויים לקבל פטור ממע"מ בהתאם לחוקי המס המתאימים
|
2005 - 1918
ללא כותרת, 1964 ,
שמן על בד, 60X60 ס”מ,
חתום.
חתום ומתוארך מאחור.
מקור: אוסף גבי ועמי בראון.
ספרות ותערוכה: מבחר אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון, משכן לאמנות עין-חרוד, אוקטובר 2009 - אפריל 2010 , עמ׳ 26 (מצולם).
ב-1956 לאה ניקל עודנה בפאריז. בוגרת ה”סטודיה” של שטרייכמן וסטימצקי הגיעה לכאן ב-1950, קיצרה את שם משפחתה מניקלשפרג לניקל ו”העבירה מהלך” מפיגורטיביות מופשטת לציור מופשט עד תום ברוח ה”אנפורמל” הפאריזאי. כשהיא עובדת ב”לה-רוש”, הבניין הכוורתי המפורסם במונפרנס, שכללה ניקל ציור, שתחילה היה חייב לפיקאסו ומאטיס, אך לאחר מכן, השתחרר לכיוון אקספרסיבי – פורץ וספונטאני – כזה שוויתר על סטרוקטוראליות ואמר ”הן” לחופש הביטוי. האקזיסטנציאליזם חגג באותה עת בגדה השמאלית של פאריז, והבשורה הסארטרית של ”האדם נידון לחירות” הייתה צו השעה. ניקל תרגמה את הצו למכחול חופשי ואוטומאטי של ”ציור ג’סטוראלי” – ציור בו תנועת היד ואקט הנחת הצבע הבלתי מפוקחים, ה”פראיים”, הם הם המכריעים בתהליך.
”טאשיזם” (מלשון ”כתם”) היה שם אחר למגמה. כתומים ואדומים היו צבעים אהודים במיוחד על ניקל של אותה עת, אך אלה פגשו גם בירוקים ובכחולים עכורים ובשחור. קולוריזם ופעולתיות בלתי מודעת היו תחבירה, וזה החל מגלה נטייה לצורות קוצניות הסמוכות לציור המופשט-הפעולתי של וולס (Wols) ואולי גם ל”ציור הפעולה” האמריקאי, שהוצג אז בפאריז. הציור הנוכחי עונה לכל הנתונים הנ”ל: כשהיא משטיחה עד תום את כל הצורות והצבעים ומתמסרת לתהליך בלתי מתוכנן שהמקרה הוא חלק מהותי ממנו, ניקל מפרידה קווים וכתמים על מנת להפגישם בריתמוס מוזיקלי אישי, אי-רציונאלי, אף בפרימיטיביות של ”ארט-בּרוּט” (אהדתה של ניקל דאז לדוּבּוּפֶה הייתה מוצהרת).
הגוונים החמים אפשר שנושאים את זיכרונו של אור מזרח-תיכוני, כפי שהיו אז שטענו, אך בעיקר הם והדינאמיקה של עבודת המכחול מבטאים אני נשי אותנטי, עוצמתי ונחוש, המאשר את עצמו ברובד של אינטואיטיביות וחושניות טהורות הפורצות מסגרות.
גדעון עפרת
$
הערכת מחיר: $10,000 - 7,000
$
הערכת מחיר: $10,000 - 7,000
| ללא כותרת, 1964 , שמן על בד, 60X60 ס”מ, חתום. חתום ומתוארך מאחור. מקור: אוסף גבי ועמי בראון. ספרות ותערוכה: מבחר אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון, משכן לאמנות עין-חרוד, אוקטובר 2009 - אפריל 2010 , עמ׳ 26 (מצולם). ב-1956 לאה ניקל עודנה בפאריז. בוגרת ה”סטודיה” של שטרייכמן וסטימצקי הגיעה לכאן ב-1950, קיצרה את שם משפחתה מניקלשפרג לניקל ו”העבירה מהלך” מפיגורטיביות מופשטת לציור מופשט עד תום ברוח ה”אנפורמל” הפאריזאי. כשהיא עובדת ב”לה-רוש”, הבניין הכוורתי המפורסם במונפרנס, שכללה ניקל ציור, שתחילה היה חייב לפיקאסו ומאטיס, אך לאחר מכן, השתחרר לכיוון אקספרסיבי – פורץ וספונטאני – כזה שוויתר על סטרוקטוראליות ואמר ”הן” לחופש הביטוי. האקזיסטנציאליזם חגג באותה עת בגדה השמאלית של פאריז, והבשורה הסארטרית של ”האדם נידון לחירות” הייתה צו השעה. ניקל תרגמה את הצו למכחול חופשי ואוטומאטי של ”ציור ג’סטוראלי” – ציור בו תנועת היד ואקט הנחת הצבע הבלתי מפוקחים, ה”פראיים”, הם הם המכריעים בתהליך. ”טאשיזם” (מלשון ”כתם”) היה שם אחר למגמה. כתומים ואדומים היו צבעים אהודים במיוחד על ניקל של אותה עת, אך אלה פגשו גם בירוקים ובכחולים עכורים ובשחור. קולוריזם ופעולתיות בלתי מודעת היו תחבירה, וזה החל מגלה נטייה לצורות קוצניות הסמוכות לציור המופשט-הפעולתי של וולס (Wols) ואולי גם ל”ציור הפעולה” האמריקאי, שהוצג אז בפאריז. הציור הנוכחי עונה לכל הנתונים הנ”ל: כשהיא משטיחה עד תום את כל הצורות והצבעים ומתמסרת לתהליך בלתי מתוכנן שהמקרה הוא חלק מהותי ממנו, ניקל מפרידה קווים וכתמים על מנת להפגישם בריתמוס מוזיקלי אישי, אי-רציונאלי, אף בפרימיטיביות של ”ארט-בּרוּט” (אהדתה של ניקל דאז לדוּבּוּפֶה הייתה מוצהרת). הגוונים החמים אפשר שנושאים את זיכרונו של אור מזרח-תיכוני, כפי שהיו אז שטענו, אך בעיקר הם והדינאמיקה של עבודת המכחול מבטאים אני נשי אותנטי, עוצמתי ונחוש, המאשר את עצמו ברובד של אינטואיטיביות וחושניות טהורות הפורצות מסגרות. גדעון עפרת |
|
$ | הערכת מחיר: $10,000 - 7,000 | ||||
