מכירה פומבית 166 חלק א'
מכירה 166 - חלק א’ - אמנות ישראלית ובינלאומית
17.6.17
ישראל
תנאי המכירה
הדגמת מכירה
המכירה הסתיימה
|
פריט 125:
סיגלית לנדאו
|
|
|
מחיר פתיחה:
$
40,000
הערכה:
$50,000 - $80,000
עמלת בית המכירות: 15%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
משתמשים ממדינות אחרות עשויים לקבל פטור ממע"מ בהתאם לחוקי המס המתאימים
|
נ. 1969
אגם מביט, 2014 ,
טריפטיך: שמן וטכניקה מעורבת על בד,
240X400 ס”מ,
חתום ומתוארך מאחור.
מלווה באישור מקוריות חתום וממוספר עי האמנית.
סיגלית לנדאו אינה ידועה כציירת. אחת מגדולות האמניות באמנות הישראלית העכשווית היא יוצרת עזת ביטוי ורב תחומית, אשר אינה מגבילה את עצמה בחומר, בטכניקה ובקנה מידה. ציור נדיר זה, המגיע למכירה מאוסף פרטי, מעורר סקרנות באשר למקומו במארג העבודות והקריירה של האמנית - הן בתכניו והן במדיום הציור, אך יותר מכל בצבעוניות החריגה, שנראית כשפה חדשה שמפתחת האמנית וזוהי אולי אחת הדוגמאות החשובות של ביטוייה המוקדמים. ציור הנערים המוצג כאן מרתק בכל היבט: החל בכותרתו אגם מביט, המתכתבת עם כותרת היצירה ( Dead See (2004 , עבור בצבעוניות החריגה שלו, במידותיו הגדולות, בנושא הציור, בהכפלות הרבות המצויות בו ובבחירה בטריפטיך. לנדאו עבדה על היצירה במשך כשלוש שנים, ולדבריה השתמשה רבות בכפות ידיה בלבד, ללא מכחול או סכין ציירים. בציור נראים שני נערים רכונים קדימה, זרועותיהם פשוטות הצידה, במעין השתחוות או שחיית פרפר וראשם טובל במים. תנועת גופם הגשרית יחד עם הרכינה הזהה, יוצרות השתקפות על פני הציור כולו, שממנה נובע דימוי חדש של עיניים פקוחות, אותן ניתן לזהות בעבודות מוקדמות יותר של לנדאו אולי עבודות הכנה(, כמו אלה שהוצגו בתערוכתה מכבסת מלאכים בגלריה גבעון. הנערים-מלאכים בציור זה נטולי כנפיים, מושפלי מבט, כמנסים להרחיק-ראות מטה למעמקים או כמי שטומנים ראשיהם באי-רצון לראות. בטריפטיך זה הפאנל המרכזי גדול יותר משני הפאנלים הצדדיים, בדומה ליצירות דתיות נוצריות מהתקופה שלפני הרנסנס. האינטרפרטציה הדתית נתמכת גם בסימן הצלב שנוצר בזרועות הפשוטות של הנערים ובקווי ההפרדה של הפאנלים, החוצים במדוייק את ראשי הנערים. זוהי בחירה ציורית קריטית, שמסבה את מיקוד המשמעות מהדמויות אל הנוף, מהאנוש אל הטבע, שהוא גדול מהאדם. ההרים שברקע שטופי גווני צבע עזים, של שקיעה או זריחה, בעוד שעיגול שמש חלמונית ממוקם בציטוט ישיר מהירח בציור ”ליל כוכבים” של ואן גוך. לנדאו ממירה את מערבולות השמים הכחולים במים המתערבלים סביב ידי הנערים המצטלבות במוקד הציור. שילוב הידיים, לדבריה, לא היה מתוכנן במקור, ולדברי האמנית הזכירה לה סצנת הידיים השלובות את ידי הנערה בציורו של אדוורד מונק Puberty.
לנדאו, ילידת 1969 , בוגרת המחלקה לאמנות בבצלאל ולימודי ההמשך באמנות בבצלאל, התבלטה כבר בסיום לימודיה בשנות ה 90- של המאה שעברה. היא הרבתה להציג וזכתה בפרסים בינלאומיים רבים, האחרונים שבהם פרס סנדברג לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל ואות לגיון הכבוד הצרפתי לאמנויות (שניהם ב- 2017 ). הרגע המכונן של פריצתה לתודעה כאמנית גדולה היה בתערוכה The Country שהציגה בגלריה אלון שגב בתל אביב בתחילת שנות ה- 2000 . ב- 2005 הייתה אחת האמניות הצעירות ביותר להציג תערוכת יחיד בקנה מידה יוצא דופן, הפתרון האינסופי, שכבשה את ביתן הלנה רובינשטיין. היא הוכיחה יכולת מרהיבה של תכנון סביבה גדושה ואקספרסיבית, מיצבים מורכבים המושתתים על פיסול, וידיאו ומסגרת רעיונית מהודקת, מהדימוי ועד לכותרות העבודות, שיש בהן הברקה
לשונית וריבוי משמעות. בתערוכה זו מעבר ליכולות האמנותיות התגלה גם הערך הקומוניקטיבי של עבודותיה, שהצליחו לפרוץ את מעגל האליטה האמנותית ולהבקיע דרך אל לב הקהל הרחב, שנהר לראות את תערוכתה והגיב בהתרגשות.
הזיהוי של לנדאו עם ים המלח הוא תוצאה של עבודה רבת שנים החוזרת ושואבת מאותו מקור שהוא מצד אחד נצחי ומצד שני הולך ומתכלה; בעל מעמד ייחודי ומזוהה כמקום הנמוך ביותר בעולם, אך גם במוקד פצוע בלב הסכסוך הישראלי-ערבי. ים המוות, שלנדאו מצליחה שוב ושוב למצוא בו חיים והתחדשות. עבודת הווידאו המונומנטלית 2004( Dead See ) הפכה ליצירתה האייקונית, וגוף העבודות שנוצרו באותה סדרה כולל את היצירה ”עומדת על אבטיח”, שהופקה בגרסאות וידיאו ארט, צילום תת מימי ופיסול בברונזה. מאוחר יותר החלה להשקיע חפצים ופריטי לבוש במי ים המלח לתקופות ארוכות, ופיתחה את המומחיות לכדי יצירת פסלים העולים מן הים – כמו הכינור ושמלת הכלה החסידית, המזוהה עם שמלת ”הדיבוק” של חנה רובינא, וכמו אהילי שנדיליר שהוצגו בתערוכת היחיד שלה ב- MOMA בניו יורק. לאורך השנים גישתה של לנדאו לשימוש בצבע הייתה מרוסנת למדי, ובאה לידי ביטוי בפאלטה של גווני אדום-שחור-אפור - צבעי הדפוס של נייר העיתון בו עשתה שימוש וצבעי הדם והמזון, האיברים הפנימיים החשופים והגוויות המרקיבות, שהעמידה במיצבים כמו חדר האוכל ב- KW בברלין. לאלה נוסף ממד של עומק צבעוני ורגשי בדמותן של עבודות ים המלח. הצילומים במים ועבודות גבישי המלח הוסיפו הוד לקשת הדימויים של לנדאו. מהמורבידי, הפגוע והסגוף היא פתחה פתח לעיסוק בקריסטלי, הזוהר והנוצץ, ופנתה יותר ויותר לעבר חומרים מן הטבע – מים, מלח, סוכר ואבטיחים – אלה גם היו מרכיבים משמעותיים בעבודתה כשייצגה את ישראל בביאנלה בוונציה ב 2011- . ציור זה עשוי להצביע על פנייתה לעבר קשת צבעים עזה וג’סטות ציוריות – שהמשכן כבר ניכר בפסלים חדשים של לנדאו, שטרם נחשפו באופן רשמי.
חגית פלג רותם
| אגם מביט, 2014 , טריפטיך: שמן וטכניקה מעורבת על בד, 240X400 ס”מ, חתום ומתוארך מאחור. מלווה באישור מקוריות חתום וממוספר עי האמנית. סיגלית לנדאו אינה ידועה כציירת. אחת מגדולות האמניות באמנות הישראלית העכשווית היא יוצרת עזת ביטוי ורב תחומית, אשר אינה מגבילה את עצמה בחומר, בטכניקה ובקנה מידה. ציור נדיר זה, המגיע למכירה מאוסף פרטי, מעורר סקרנות באשר למקומו במארג העבודות והקריירה של האמנית - הן בתכניו והן במדיום הציור, אך יותר מכל בצבעוניות החריגה, שנראית כשפה חדשה שמפתחת האמנית וזוהי אולי אחת הדוגמאות החשובות של ביטוייה המוקדמים. ציור הנערים המוצג כאן מרתק בכל היבט: החל בכותרתו אגם מביט, המתכתבת עם כותרת היצירה ( Dead See (2004 , עבור בצבעוניות החריגה שלו, במידותיו הגדולות, בנושא הציור, בהכפלות הרבות המצויות בו ובבחירה בטריפטיך. לנדאו עבדה על היצירה במשך כשלוש שנים, ולדבריה השתמשה רבות בכפות ידיה בלבד, ללא מכחול או סכין ציירים. בציור נראים שני נערים רכונים קדימה, זרועותיהם פשוטות הצידה, במעין השתחוות או שחיית פרפר וראשם טובל במים. תנועת גופם הגשרית יחד עם הרכינה הזהה, יוצרות השתקפות על פני הציור כולו, שממנה נובע דימוי חדש של עיניים פקוחות, אותן ניתן לזהות בעבודות מוקדמות יותר של לנדאו אולי עבודות הכנה(, כמו אלה שהוצגו בתערוכתה מכבסת מלאכים בגלריה גבעון. הנערים-מלאכים בציור זה נטולי כנפיים, מושפלי מבט, כמנסים להרחיק-ראות מטה למעמקים או כמי שטומנים ראשיהם באי-רצון לראות. בטריפטיך זה הפאנל המרכזי גדול יותר משני הפאנלים הצדדיים, בדומה ליצירות דתיות נוצריות מהתקופה שלפני הרנסנס. האינטרפרטציה הדתית נתמכת גם בסימן הצלב שנוצר בזרועות הפשוטות של הנערים ובקווי ההפרדה של הפאנלים, החוצים במדוייק את ראשי הנערים. זוהי בחירה ציורית קריטית, שמסבה את מיקוד המשמעות מהדמויות אל הנוף, מהאנוש אל הטבע, שהוא גדול מהאדם. ההרים שברקע שטופי גווני צבע עזים, של שקיעה או זריחה, בעוד שעיגול שמש חלמונית ממוקם בציטוט ישיר מהירח בציור ”ליל כוכבים” של ואן גוך. לנדאו ממירה את מערבולות השמים הכחולים במים המתערבלים סביב ידי הנערים המצטלבות במוקד הציור. שילוב הידיים, לדבריה, לא היה מתוכנן במקור, ולדברי האמנית הזכירה לה סצנת הידיים השלובות את ידי הנערה בציורו של אדוורד מונק Puberty. לנדאו, ילידת 1969 , בוגרת המחלקה לאמנות בבצלאל ולימודי ההמשך באמנות בבצלאל, התבלטה כבר בסיום לימודיה בשנות ה 90- של המאה שעברה. היא הרבתה להציג וזכתה בפרסים בינלאומיים רבים, האחרונים שבהם פרס סנדברג לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל ואות לגיון הכבוד הצרפתי לאמנויות (שניהם ב- 2017 ). הרגע המכונן של פריצתה לתודעה כאמנית גדולה היה בתערוכה The Country שהציגה בגלריה אלון שגב בתל אביב בתחילת שנות ה- 2000 . ב- 2005 הייתה אחת האמניות הצעירות ביותר להציג תערוכת יחיד בקנה מידה יוצא דופן, הפתרון האינסופי, שכבשה את ביתן הלנה רובינשטיין. היא הוכיחה יכולת מרהיבה של תכנון סביבה גדושה ואקספרסיבית, מיצבים מורכבים המושתתים על פיסול, וידיאו ומסגרת רעיונית מהודקת, מהדימוי ועד לכותרות העבודות, שיש בהן הברקה לשונית וריבוי משמעות. בתערוכה זו מעבר ליכולות האמנותיות התגלה גם הערך הקומוניקטיבי של עבודותיה, שהצליחו לפרוץ את מעגל האליטה האמנותית ולהבקיע דרך אל לב הקהל הרחב, שנהר לראות את תערוכתה והגיב בהתרגשות. הזיהוי של לנדאו עם ים המלח הוא תוצאה של עבודה רבת שנים החוזרת ושואבת מאותו מקור שהוא מצד אחד נצחי ומצד שני הולך ומתכלה; בעל מעמד ייחודי ומזוהה כמקום הנמוך ביותר בעולם, אך גם במוקד פצוע בלב הסכסוך הישראלי-ערבי. ים המוות, שלנדאו מצליחה שוב ושוב למצוא בו חיים והתחדשות. עבודת הווידאו המונומנטלית 2004( Dead See ) הפכה ליצירתה האייקונית, וגוף העבודות שנוצרו באותה סדרה כולל את היצירה ”עומדת על אבטיח”, שהופקה בגרסאות וידיאו ארט, צילום תת מימי ופיסול בברונזה. מאוחר יותר החלה להשקיע חפצים ופריטי לבוש במי ים המלח לתקופות ארוכות, ופיתחה את המומחיות לכדי יצירת פסלים העולים מן הים – כמו הכינור ושמלת הכלה החסידית, המזוהה עם שמלת ”הדיבוק” של חנה רובינא, וכמו אהילי שנדיליר שהוצגו בתערוכת היחיד שלה ב- MOMA בניו יורק. לאורך השנים גישתה של לנדאו לשימוש בצבע הייתה מרוסנת למדי, ובאה לידי ביטוי בפאלטה של גווני אדום-שחור-אפור - צבעי הדפוס של נייר העיתון בו עשתה שימוש וצבעי הדם והמזון, האיברים הפנימיים החשופים והגוויות המרקיבות, שהעמידה במיצבים כמו חדר האוכל ב- KW בברלין. לאלה נוסף ממד של עומק צבעוני ורגשי בדמותן של עבודות ים המלח. הצילומים במים ועבודות גבישי המלח הוסיפו הוד לקשת הדימויים של לנדאו. מהמורבידי, הפגוע והסגוף היא פתחה פתח לעיסוק בקריסטלי, הזוהר והנוצץ, ופנתה יותר ויותר לעבר חומרים מן הטבע – מים, מלח, סוכר ואבטיחים – אלה גם היו מרכיבים משמעותיים בעבודתה כשייצגה את ישראל בביאנלה בוונציה ב 2011- . ציור זה עשוי להצביע על פנייתה לעבר קשת צבעים עזה וג’סטות ציוריות – שהמשכן כבר ניכר בפסלים חדשים של לנדאו, שטרם נחשפו באופן רשמי. חגית פלג רותם |
