מכתב של גדעון האוזנר, התובע במשפט אייכמן, אל רבה של חמד, הרב שלמה נח קרול, על פרשת בנות בית יעקב בקרקוב

"עודני מחפש דרך לשלב במסכת הראיות במשפט את פרשת בנות ישראל ממוסד בית יעקב בקרקוב".
פרשת בנות בית יעקב בקרקוב היא סיפור על תשעים ושלוש נערות חרדיות, תלמידות בית יעקב, שהתאבדו כדי שלא להיאנס על ידי חיילים גרמנים בזמן השואה. ב-27 ביולי 1942 נלכדו 93 תלמידות על ידי הנאצים. הן הועברו לבניין שבו הוחזקו בחשיכה. ב-10 באוגוסט נלקחו לבית מואר ונאה, נצטוו להתרחץ, ונאמר להן שחיילים גרמנים יבואו לבקרן. ביודען את משמעות הביקור, החליטו להתאבד. אחת הנערות, חיה פלדמן, כתבה בשעותיה האחרונות, ב-11 באוגוסט, מכתב ביידיש אל מאיר שנקולבסקי, מזכיר תנועת בית יעקב העולמית וחבר הוועד המרכזי של אגודת ישראל בניו יורק. המכתב הוברח אל מחוץ לגטו, ובתחילת ינואר 1943 הגיע ליעדו.
להלן עיקר המכתב בתרגום לעברית: "...כשמכתב זה יגיע לידיכם כבר לא אהיה בחיים. עוד שעות אחדות והכל יהיה שייך לעבר... אנחנו כאן 93 בחורות מגיל 14 ועד 22, כולנו מורות בית יעקב... הגרמנים אינם יודעים כי המרחץ שנתנו לנו היה הטבילה לפני מותנו: כולנו הכינונו סם. כשהחיילים יבואו נשתה את הסם. כולנו אומרות וידוי כל היום. אין אנו מפחדות מכלום. יש לנו רק בקשה אחת מכבודו: אמרו קדיש אחרי 93 בנות ישראל! עוד מעט נהיה עם אמנו שרה".
המקרה הזה הפך לאתוס ולמיתוס מכונן בתולדות הגבורה היהודית בשואה.
בשנים האחרונות ישנם כמה מלומדים שמערערים על אמינות הסיפור, וטוענים שהתאבדות זו לא יצאה אל הפועל.