מכתב אישור נישואין מאת ראב"ד מצרים רבי חיים נחום. שנת התר"ץ.

מכתב אישור נישואין מאת ראב"ד מצרים רבי חיים נחום. שנת התר"ץ.

מכתב אישור נישואין מאת ראב"ד מצרים רבי חיים נחום,  קהיר שנת התר"ץ.

הרב חיים נחום אפנדי (1873 – 1960) היה דיין, פוסק, בלשן, היסטוריון ומלומד יהודי יליד מניסה, ששימש כרב הראשי (חכם באשי) של יהודי האימפריה העות'מאנית (1906 - 1920) והרב הראשי של יהודי מצרים (1925 - 1960).נולד בשנת 1873 במניסה, עיירה במרחק כ-40 ק"מ מאיזמיר, האימפריה העות'מאנית למשפחה מצאצאי מגורשי ספרד.בשנת 1909 נבחר לרשת את הרב משה לוי כחכם באשי (הרב הראשי) של יהודי האימפריה העות'מאנית, תפקיד רב-חשיבות שהמחזיק בו היה ראש הקהילות היהודיות העות'מאניות ונציג היהודים בפני השלטונות. על שירותיו השונים לאימפריה העות'מאנית הוא קיבל את התואר אפנדי שנוסף לשמו. הוא היה הרב הראשי האחרון של יהודי האימפריה העות'מאנית, עקב התפרקות האימפריה במלחמת העולם הראשונה. לאחר מלחמת העצמאות של טורקיה, בשנת 1925 הוזמן על ידי קהילת יהודי מצרים לשמש כרב הראשי של הקהילה. בהמשך הוא מונה לחבר מועצת המחוקקים המצרית, ונמנה עם המייסדים של האקדמיה ללשון הערבית בקהיר. הרב נחום אפנדי היה חוקר פורה, ובין מפעליו הגדולים ניתן למנות את התרגום לצרפתית של כל הפירמאנים (צווים) העות'מאנים שנשלחו למצרים משנת 1517 ועד המאה ה-19 המאוחרת. ספר אחר שלו שאותו הוא פרסם בשנת 1909 עוסק ביהדות בבל בין המאה ה-3 למאה ה-8 וספר נוסף (1912) עוסק בספרות היהודית-קראית באימפריה העות'מאנית. מחקריו על קהילת יהודי מצרים הם בעלי חשיבות מיוחדת. בשנת 1944 סייע בהקמת אגודה ללימודי ההיסטוריה של יהודי מצרים (Société d'Etudes Historiques Juives d'Egypte). 

לאחר מלחמת העצמאות של ישראל, רשויות מצרים הרבו לרדוף את יהודי מצרים ולהקשות על חייהם. מאות יהודים נעצרו ונחקרו על "פעילות ציונית", עסקים יהודיים הופקעו, חשבונות בנק יהודיים הוקפאו, וויזות ליציאה מהמדינה אושרו רק על ידי רשות ממשלתית "לעניינים יהודיים". הרב נחום אפנדי ניסה לתמרן את קהילתו בתוך המצב הגיאופוליטי הרגיש במזרח התיכון. בהתאם לכך הוא הסכים לדרישה של ממשלת מצרים ובמהלך מלחמת העצמאות הוציא הצהרת גינוי רפה כלפי הציונות, אך מצד שני סירב לדרישת הממשלה המצרית להוסיף לתפילות בית הכנסת תפילה למען ניצחון מצרים במלחמה. 

בסביבות שנת 1950, בגיל 78, הוא איבד את ראייתו. למרות זאת הוא המשיך לבצע את מטלותיו כמיטב יכולתו והמשיך לכהן כרב הראשי של יהודי מצרים עד פטירתו בשנת 1960. 

עוד קודם לכן, בשנת 1947 הוצרך הרב אפנדי לסיוע בעבודתו, ובשל כך עבר הרב עובדיה יוסף למצרים, לבקשתו של הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל, שם היה סגנו של הרב אפנדי ואב בית דין. במצרים מצא מחויבות דתית חלשה, שנבעה בין היתר אף מההנהגה הדתית והרבנות, שהייתה מחויבת מאד לשלטון המקומי, ולנכבדי העדה שהיו חילוניים ובעלי השכלה מערבית, ומתוך כך מצא הרב אפנדי את עצמו ביחסי אהבה-שנאה עם הרב עובדיה יוסף, בשל הרפורמות המחמירות ותיקוני מצב הדת שהעביר האחרון. 

במהלך חייו הוא זכה לאותות כבוד מארצות שונות; אות המסדר הסולומוני של אתיופיה (1908), אות מסדר המג'ידיה (1909) ואות מסדר אוסמאני (1916) של האימפריה העות'מאנית, אות מסדר פרנץ יוזף של הקיסרות האוסטרית (1916) ואות לגיון הכבוד של צרפת (1935).