|
LOT 26:
נחום גוטמן - נווה צדק
more...
|
|
|
Sold for: $120
Start price:
$
120
Estimated price:
$500 - $600
Auction house commission:
20%
More details
VAT: On commission only
|
נחום גוטמן
נווה צדק
ליטוגרפיה
חתום ,ממוספר ap וממוסגר
מידות ללא המסגרת: 60X46 ס"מ
נחום גוטמן (15 באוקטובר 1898, טלנשטי, בסרביה – 28 בנובמבר 1980, תל אביב) היה צייר, מאייר, פסל וסופר ישראלי, יליד האימפריה הרוסית. בשנת 1978 זכה בפרס ישראל לספרות ילדים.
נחום גוטמן נולד בשנת 1898 בעיירה טֶלֶנֶשט שבבסרביה (אז בתחומי האימפריה הרוסית; כיום במולדובה), הרביעי מבין חמשת ילדיהם של שמחה בן-ציון (אלתר גוטמן) ואשתו רבקה. בשנת 1903 עבר עם משפחתו לעיר אודסה ושם למד עברית ב"חדר המתוקן" שפתח אביו הסופר.
בשנת 1905 עלה גוטמן עם משפחתו לארץ ישראל והמשפחה התיישבה ביפו. חמש שנים למד ב"בית הספר לבנות" בנווה צדק, שאביו שימש בו מורה, והמשפחה אף התגוררה בבניין בית הספר. מאוחר יותר למד בבית הספר של חברת "עזרה". לאחר זמן עברה המשפחה להתגורר בבית ברחוב בוסתנאי שבנווה צדק. בית המשפחה היה מרכז תרבותי לסופרים ובהם י"ח ברנר, ש"י עגנון, יהודה בורלא, אז"ר, שהיו מבקרים קבועים בו.
בשנת 1910 נפטרה אמו של גוטמן. המשפחה עברה להתגורר באחוזת בית (ראשיתה של העיר תל אביב), וסבתו עלתה לארץ כדי לעזור בגידול המשפחה. גוטמן הילד החל ללמוד ב"גימנסיה הרצליה", ששכנה בצמוד לבית המשפחה ברחוב הרצל מס' 3. באותה תקופה למד ציור אצל הציירת אירה יאן.
מגיל 16 למד אמנות ב"בצלאל" אצל אבל פן וזאב רבן. בשנתיים אחר כך חזר לתל אביב ונלווה לתושבים שגורשו ממנה - אך חזר כדי לשמור על העיר הריקה. בשלהי מלחמת העולם הראשונה התנדב, יחד עם מרבית תלמידי "בצלאל", לגדוד העברי. בשנים 1920–1926 למד אמנות בווינה, בברלין ובפריז. בשנת 1923 אייר את ספריו של אביו, שיצאו לאור בברלין, ובכך החל פעילות ארוכה של איור ספרי ילדים.
בשובו לארץ ערך תערוכות ציורים והשתתף בתערוכות אמני ארץ ישראל במגדל דוד. הוא השתייך, ביחד עם ישראל פלדי, ראובן רובין וציונה תג'ר, לקבוצת האמנים של "אסכולת ארץ ישראל", שנושאי הציור שלהּ היו ארץ ישראל, נופיה ואנשיה, ואשר שמה את הדגש על הצבעים העזים והאור הבוהק של הארץ, וקיבלה השראה מדמויותיהם של ערביי ארץ ישראל, שאנשי הקבוצה האמינו כי דמותם היא הקרובה ביותר לדמות תושבי הארץ העבריים בתקופת התנ"ך.
נחום גוטמן אייר את ספריו של חיים נחמן ביאליק, ונחשב לחלוץ איור ספרי הילדים בארץ. אייר במשך עשרות שנים מאות ספרים, כולל ספריו שלו.
בשנת 1928 נשא לאישה את דורה יפה. בשנת 1936 נולד בנם מנחם (חמי).
ב-1931 השתתף בייסוד כתב העת לילדים "דבר לילדים", ובמשך 32 שנה היה חבר במערכת העיתון. הייתה לו פינה קבועה בעיתון, ובה סיפורים בהמשכים שאייר, שקובצו מאוחר יותר לתוך ספריו.
ב-1934 נשלח על ידי עיריית תל אביב לדרום אפריקה לצייר את דיוקנו של יאן סמאטס. לבקשת עורך 'דבר לילדים' יצחק יציב, נאות לשלוח 'יומן מסע' מאוייר, מן הנסיעה, כתחליף לאיורים הרגילים שפרסם- מאחר שבמהלך הנסיעה לא יכול היה לאייר חמרים שלא היו לעיניו. יומן המסע- המשלב מציאות ובדיון, פורסם בהמשכים ב'דבר לילדים' ובהמשך כונס לספר 'בארץ לובנגולו מלך זולו' שהיה ספרו הראשון כסופר.
במלחמת העצמאות נילווה אל הלוחמים כצייר צבאי, ורישומיו ראו אור בחוברת "חיות הנגב".
בנוסף לפעילותו כצייר וכסופר עסק גוטמן בעיצוב תפאורה להצגות תיאטרון.
בשנות ה-50 זכה להכרה בינלאומית, ציוריו הוצגו במוזיאונים הנחשבים בעולם, והוא ייצג את ישראל בביאנלות בינלאומיות. כן זכה בעיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער על ספרו "שביל קליפות התפוזים". יקיר העיר תל אביב-יפו לשנת 1976 וחתן פרס ישראל לספרות ילדים לשנת 1978.
בשנת 1966 הכין פסיפס גדול ממדים המתאר תמונות מחיי תל אביב. הפסיפס נמצא על קיר באולם הכניסה המערבי למגדל שלום. בשנת 1976 עיצב פסיפס נוסף, פסיפס תולדות תל אביב, המתאר את תולדות העיר על שלושה לוחות גדולים ועוד 15 תמונות. פסיפס זה הוצב במקור בחזית בית העירייה הישן בכיכר ביאליק, אך הועבר וניצב כיום בחזית מגדל רוטשילד 1.
נחום גוטמן נפטר בעיר תל אביב ב-28 בנובמבר 1980, ונטמן בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור בעיר. ב-1998 נפתח בשכונת נווה צדק בתל אביב מוזיאון נחום גוטמן לאמנות, שבו מוצגות יצירותיו המקוריות בשמן, באקוורל וברישום.
בשנת 2007 יצא להקרנות בבתי הקולנוע, סרט האנימציה הארוך בין חולות ושביל קליפות, את התסריט כתבה דיתה גרי, על פי סיפורים וציורים מאת גוטמן.
הבמאי יונה זרצקי הפיק סרט על נחום גוטמן.
מקום מיוחד בעבודתו של גוטמן- כתיבה ואיור, מקבלת מלאכת התיעוד והשימור של ראשית תל אביב. אביו ש. בן ציון נמנה עם 66 מייסדי השכונה, וציוריו של גוטמן, אותם צייר עשרות שנים לאחר מעשה, מקימים לחיים את מראה השכונה, קורותיה, אנשיה ובתיה. מועט מאוד התיעוד האוטנטי על נושאים אלו, וזכרונותיו המסופרים והמאויירים של גוטמן מהווים מקור מידע חשוב וזוכים לציטוט ולהתייחסות אצל כל העוסקים בתקופה.
נחום גוטמן
נווה צדק
ליטוגרפיה
חתום ,ממוספר ap וממוסגר
מידות ללא המסגרת: 60X46 ס"מ
נחום גוטמן (15 באוקטובר 1898, טלנשטי, בסרביה – 28 בנובמבר 1980, תל אביב) היה צייר, מאייר, פסל וסופר ישראלי, יליד האימפריה הרוסית. בשנת 1978 זכה בפרס ישראל לספרות ילדים.
נחום גוטמן נולד בשנת 1898 בעיירה טֶלֶנֶשט שבבסרביה (אז בתחומי האימפריה הרוסית; כיום במולדובה), הרביעי מבין חמשת ילדיהם של שמחה בן-ציון (אלתר גוטמן) ואשתו רבקה. בשנת 1903 עבר עם משפחתו לעיר אודסה ושם למד עברית ב"חדר המתוקן" שפתח אביו הסופר.
בשנת 1905 עלה גוטמן עם משפחתו לארץ ישראל והמשפחה התיישבה ביפו. חמש שנים למד ב"בית הספר לבנות" בנווה צדק, שאביו שימש בו מורה, והמשפחה אף התגוררה בבניין בית הספר. מאוחר יותר למד בבית הספר של חברת "עזרה". לאחר זמן עברה המשפחה להתגורר בבית ברחוב בוסתנאי שבנווה צדק. בית המשפחה היה מרכז תרבותי לסופרים ובהם י"ח ברנר, ש"י עגנון, יהודה בורלא, אז"ר, שהיו מבקרים קבועים בו.
בשנת 1910 נפטרה אמו של גוטמן. המשפחה עברה להתגורר באחוזת בית (ראשיתה של העיר תל אביב), וסבתו עלתה לארץ כדי לעזור בגידול המשפחה. גוטמן הילד החל ללמוד ב"גימנסיה הרצליה", ששכנה בצמוד לבית המשפחה ברחוב הרצל מס' 3. באותה תקופה למד ציור אצל הציירת אירה יאן.
מגיל 16 למד אמנות ב"בצלאל" אצל אבל פן וזאב רבן. בשנתיים אחר כך חזר לתל אביב ונלווה לתושבים שגורשו ממנה - אך חזר כדי לשמור על העיר הריקה. בשלהי מלחמת העולם הראשונה התנדב, יחד עם מרבית תלמידי "בצלאל", לגדוד העברי. בשנים 1920–1926 למד אמנות בווינה, בברלין ובפריז. בשנת 1923 אייר את ספריו של אביו, שיצאו לאור בברלין, ובכך החל פעילות ארוכה של איור ספרי ילדים.
בשובו לארץ ערך תערוכות ציורים והשתתף בתערוכות אמני ארץ ישראל במגדל דוד. הוא השתייך, ביחד עם ישראל פלדי, ראובן רובין וציונה תג'ר, לקבוצת האמנים של "אסכולת ארץ ישראל", שנושאי הציור שלהּ היו ארץ ישראל, נופיה ואנשיה, ואשר שמה את הדגש על הצבעים העזים והאור הבוהק של הארץ, וקיבלה השראה מדמויותיהם של ערביי ארץ ישראל, שאנשי הקבוצה האמינו כי דמותם היא הקרובה ביותר לדמות תושבי הארץ העבריים בתקופת התנ"ך.
נחום גוטמן אייר את ספריו של חיים נחמן ביאליק, ונחשב לחלוץ איור ספרי הילדים בארץ. אייר במשך עשרות שנים מאות ספרים, כולל ספריו שלו.
בשנת 1928 נשא לאישה את דורה יפה. בשנת 1936 נולד בנם מנחם (חמי).
ב-1931 השתתף בייסוד כתב העת לילדים "דבר לילדים", ובמשך 32 שנה היה חבר במערכת העיתון. הייתה לו פינה קבועה בעיתון, ובה סיפורים בהמשכים שאייר, שקובצו מאוחר יותר לתוך ספריו.
ב-1934 נשלח על ידי עיריית תל אביב לדרום אפריקה לצייר את דיוקנו של יאן סמאטס. לבקשת עורך 'דבר לילדים' יצחק יציב, נאות לשלוח 'יומן מסע' מאוייר, מן הנסיעה, כתחליף לאיורים הרגילים שפרסם- מאחר שבמהלך הנסיעה לא יכול היה לאייר חמרים שלא היו לעיניו. יומן המסע- המשלב מציאות ובדיון, פורסם בהמשכים ב'דבר לילדים' ובהמשך כונס לספר 'בארץ לובנגולו מלך זולו' שהיה ספרו הראשון כסופר.
במלחמת העצמאות נילווה אל הלוחמים כצייר צבאי, ורישומיו ראו אור בחוברת "חיות הנגב".
בנוסף לפעילותו כצייר וכסופר עסק גוטמן בעיצוב תפאורה להצגות תיאטרון.
בשנות ה-50 זכה להכרה בינלאומית, ציוריו הוצגו במוזיאונים הנחשבים בעולם, והוא ייצג את ישראל בביאנלות בינלאומיות. כן זכה בעיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער על ספרו "שביל קליפות התפוזים". יקיר העיר תל אביב-יפו לשנת 1976 וחתן פרס ישראל לספרות ילדים לשנת 1978.
בשנת 1966 הכין פסיפס גדול ממדים המתאר תמונות מחיי תל אביב. הפסיפס נמצא על קיר באולם הכניסה המערבי למגדל שלום. בשנת 1976 עיצב פסיפס נוסף, פסיפס תולדות תל אביב, המתאר את תולדות העיר על שלושה לוחות גדולים ועוד 15 תמונות. פסיפס זה הוצב במקור בחזית בית העירייה הישן בכיכר ביאליק, אך הועבר וניצב כיום בחזית מגדל רוטשילד 1.
נחום גוטמן נפטר בעיר תל אביב ב-28 בנובמבר 1980, ונטמן בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור בעיר. ב-1998 נפתח בשכונת נווה צדק בתל אביב מוזיאון נחום גוטמן לאמנות, שבו מוצגות יצירותיו המקוריות בשמן, באקוורל וברישום.
בשנת 2007 יצא להקרנות בבתי הקולנוע, סרט האנימציה הארוך בין חולות ושביל קליפות, את התסריט כתבה דיתה גרי, על פי סיפורים וציורים מאת גוטמן.
הבמאי יונה זרצקי הפיק סרט על נחום גוטמן.
מקום מיוחד בעבודתו של גוטמן- כתיבה ואיור, מקבלת מלאכת התיעוד והשימור של ראשית תל אביב. אביו ש. בן ציון נמנה עם 66 מייסדי השכונה, וציוריו של גוטמן, אותם צייר עשרות שנים לאחר מעשה, מקימים לחיים את מראה השכונה, קורותיה, אנשיה ובתיה. מועט מאוד התיעוד האוטנטי על נושאים אלו, וזכרונותיו המסופרים והמאויירים של גוטמן מהווים מקור מידע חשוב וזוכים לציטוט ולהתייחסות אצל כל העוסקים בתקופה.
