|
פריט 292:
המפלגה הפרוגרסיבית הכרזות לוט (3) 1949
עוד...
|
|
|
מחיר פתיחה:
$
10
עמלת בית המכירות:
15%
לפרטים נוספים
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
משתמשים ממדינות אחרות עשויים לקבל פטור ממע"מ בהתאם לחוקי המס המתאימים
|
המפלגה הפרוגרסיבית הכרזות לוט (3) 1949
המפלגה הפרוגרסיבית היא מפלגת מרכז ליברלית, אשר פעלה בישראל בשנות ה-50.
הדיבורים על הקמת המפלגה הפרוגרסיבית כאיחוד של מפלגות המרכז ביישוב היהודי, החלו בתחילת 1948. אולם הניסיון לכלול את כל הציונים הכלליים באיחוד לא צלחו, לאחר שהציונים הכלליים צירפו אליהם את אנשי הימין של האיחוד האזרחי, שאנשי העובד הציוני ראו בהם אנשי ימין ולא מרכז.
המפלגה נוסדה באוקטובר 1948, מאנשי הרוב הלא-פועלי בעלייה חדשה, בראשות פנחס רוזן, אנשי תנועת העובד הציוני, שהייתה מפלגת עובדים לא-סוציאליסטית, שהשתייכה להסתדרות ומסיעת הציונים הכלליים א', אשר פרשה מהציונים הכלליים באוגוסט 1948 בעקבות מה שכינו: "המגמה להפוך את הציונות הכללית למפלגה של המעמד הבינוני". הניסיונות לצרף את יצחק גרינבוים למפלגה לא צלחו, על רקע חילוקי דעות בנושא דת ומדינה, גבולות המדינה והיחס לפורשים.
המפלגה התמודדה בבחירות לכנסות הראשונה עד הרביעית. התוצאות בבחירות לכנסת הראשונה, נחשבו על ידי ראשי המפלגה למאכזבות. התוצאות בבחירות לכנסת השנייה, ירידה לארבעה מנדטים, היו מאכזבות אף יותר.
המפלגה הפרוגרסיבית הייתה חברה בכל הקואליציות שבתקופת קיומה, פרט לתקופה של כשנה ורבע (8 באוקטובר 1951 - 24 בדצמבר 1952). בכל שנותיה המפלגה החזיקה בתיק אחד - משרד המשפטים, אשר נשמר באופן קבוע לפנחס רוזן.
בשנים 1953–1955 הוציאה המפלגה יומון בשם "זמנים".
בשלהי כהונתה של הכנסת הרביעית התאחדה עם הציונים הכלליים לתוך המפלגה הליברלית.
לקראת סוף כהונתה של הכנסת החמישית, לאחר שהמפלגה הליברלית חברה ל"חירות" להקמת גח"ל, פרשו ממנה רוב חברי המפלגה הפרוגרסיבית לשעבר והקימו את "המפלגה הליברלית העצמאית לישראל" ובקיצור ל"ע (ליברלים עצמאיים). יוצאים מן הכלל היו מרדכי-חיים שטרן וברוך עוזיאל שנותרו במפלגה הליברלית ובגח"ל.
המפלגה הפרוגרסיבית היא מפלגת מרכז ליברלית, אשר פעלה בישראל בשנות ה-50.
הדיבורים על הקמת המפלגה הפרוגרסיבית כאיחוד של מפלגות המרכז ביישוב היהודי, החלו בתחילת 1948. אולם הניסיון לכלול את כל הציונים הכלליים באיחוד לא צלחו, לאחר שהציונים הכלליים צירפו אליהם את אנשי הימין של האיחוד האזרחי, שאנשי העובד הציוני ראו בהם אנשי ימין ולא מרכז.
המפלגה נוסדה באוקטובר 1948, מאנשי הרוב הלא-פועלי בעלייה חדשה, בראשות פנחס רוזן, אנשי תנועת העובד הציוני, שהייתה מפלגת עובדים לא-סוציאליסטית, שהשתייכה להסתדרות ומסיעת הציונים הכלליים א', אשר פרשה מהציונים הכלליים באוגוסט 1948 בעקבות מה שכינו: "המגמה להפוך את הציונות הכללית למפלגה של המעמד הבינוני". הניסיונות לצרף את יצחק גרינבוים למפלגה לא צלחו, על רקע חילוקי דעות בנושא דת ומדינה, גבולות המדינה והיחס לפורשים.
המפלגה התמודדה בבחירות לכנסות הראשונה עד הרביעית. התוצאות בבחירות לכנסת הראשונה, נחשבו על ידי ראשי המפלגה למאכזבות. התוצאות בבחירות לכנסת השנייה, ירידה לארבעה מנדטים, היו מאכזבות אף יותר.
המפלגה הפרוגרסיבית הייתה חברה בכל הקואליציות שבתקופת קיומה, פרט לתקופה של כשנה ורבע (8 באוקטובר 1951 - 24 בדצמבר 1952). בכל שנותיה המפלגה החזיקה בתיק אחד - משרד המשפטים, אשר נשמר באופן קבוע לפנחס רוזן.
בשנים 1953–1955 הוציאה המפלגה יומון בשם "זמנים".
בשלהי כהונתה של הכנסת הרביעית התאחדה עם הציונים הכלליים לתוך המפלגה הליברלית.
לקראת סוף כהונתה של הכנסת החמישית, לאחר שהמפלגה הליברלית חברה ל"חירות" להקמת גח"ל, פרשו ממנה רוב חברי המפלגה הפרוגרסיבית לשעבר והקימו את "המפלגה הליברלית העצמאית לישראל" ובקיצור ל"ע (ליברלים עצמאיים). יוצאים מן הכלל היו מרדכי-חיים שטרן וברוך עוזיאל שנותרו במפלגה הליברלית ובגח"ל.
