סויסיא ספרים-ספרי קדש, כתבי יד , מכתבי רבנים, כתובות,הגדות,פקסימיליה,תחריטים,תמונות,יודאיקה,חפצים,אספנות,וינטג',חנוכיות,צלחות פסח,שיויתי,ועוד,
6.6.18
ישראל
תנאי המכירה
הדגמת מכירה
מקבלים הזמנות בטלפון-0509155540
המכירה הסתיימה
|
פריט 12:
מסכת נדה אמשטרדם, תקי"ב [1765]
עוד...
|
|
|
נמכר ב: $20
מחיר פתיחה:
$
20
עמלת בית המכירות:
20%
לפרטים נוספים
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
משתמשים ממדינות אחרות עשויים לקבל פטור ממע"מ בהתאם לחוקי המס המתאימים
|
מסכת נדה אמשטרדם, תקי"ב [1765]
תלמוד בבלי, עם המפרשים. אמשטרדם, תקי"ב [1765]. דפוס יוסף ויעקב בני שלמה פרופס.
אותיות השער שבראשי הכרך נדפסו בדיו אדומה.
פט' דף, 39 ס"מ. ,מצב טוב,ללא כריכה,דף שער בלוי בקצוות וכמה דפים.
מהדורת אמשטרדם שלפנינו, נודעה באיכותה וביופיה. ה"נודע ביהודה" כותב על מהדורה זו: "...על דבר הש"ס שהעלו על מזבח הדפוס המדפיסים הנ"ל בהדרת קודש בכל מיני הידור ויופי, אשר מיום שנודע מלאכת הדפוס בעולם עדיין לא נדפס תלמוד בבלי בשלימות ההידור כזה". מהדורה זו עמדה במרכז פולמוס רחב, כאשר במקביל להדפסתה החלה הדפסה של מהדורה אחרת של התלמוד בעיר זולצבאך. האחים המדפיסים לבית פרופס נזעקו למלחמה נגד השגת גבולם, מאחר ובידיהם היו עשרות הסכמות רבנים שנתנו להם זכות בלעדית להדפסת התלמוד למשך עשרים וחמש שנה (רבות מההסכמות נדפסו בראש כרך מסכת ברכות שלפנינו). הם פנו ל"ועד ארבע ארצות" ולרבנים אחרים, ואלו מיהרו להכריז חרם על הגמרות שנדפסו בזולצבאך, אסרו את הלימוד בהן ודנו אותן לשריפה [!] או לכל הפחות לגניזה. אך המחלוקת בין המדפיסים נמשכה זמן רב וגררה את מעורבותם של גדולי הדור, ביניהם ה"נודע ביהודה" - שהצליח לפשר בין המדפיסים, ולהגיע להסכמה כי ר' זלמן - המדפיס מזולצבאך - יפצה כספית את מדפיסי אמשטרדם.
באמצע הדפסת המהדורה חלה הפסקה של מספר שנים, בין השנים תקי"ח-תקכ"ג, שבהן שבתה ההדפסה ולא נדפסה בהן אף מסכת. רבי נתן נטע רבינוביץ העלה השערה מעניינת על הסיבה להשבתת ההדפסה. לפי דבריו, היה זה בעקבות ההתעוררות השבתאית באותו דור ושריפת התלמוד שנגרמה בעטייה של כת הפרנקיסטים בפודוליה: "כי רוב חותמיו לוקחי התלמוד היו במדינת פולין (כי באשכנז לקחו מדפוס זולצבאך בזול) ובאותו פרק הרימה כת שבתי צבי שר"י את ראשה בפודולייא, והעלילו עלילות רשע על התלמוד לפני הבישוף מקאמניץ ולמברג, עד שהבישוף ציוה (בחשון תקי"ח) לכל הכומרים שבממשלתו, שיקחו מהיהודים את ספריהם ויביאום לקאמניץ, ושם נשרפו לאלפים ברחבה של עיר. ואותן העלילות וכתבי השטנה נגד התלמוד היו מתחדשים משנה לשנה, והיהודים היו מסתירים את ספריהם בהחבא, ובוודאי שלא קנו אז ספרים חדשים. וגם למדינת ליטא היה קשה מאד להביאם מפני מלחמת שבע שנים, שהיתה משנת תקט"ז עד תקכ"ג, ועל כן לא היה אפשרי לבני פרופס להדפיס אז". ואולם, ר"ח ליברמן (אהל רח"ל א', עמ' 377-380) דחה את דבריו של רבינוביץ וקבע שהסיבה להפסקת ההדפסה הייתה חישוב לא נכון של ההוצאות, ולאחר שתם סכום הכסף הראשוני שגויס מה"מנויים", חודשה ההדפסה רק לאחר שגויסו בפולין כספי נדיבים להשלמת ההדפסה. בסוף הכרך האחרון (מסכת נדה וסדר טהרות) מופיע מאמר "חתימה" מאת המדפיסים, המספרים ברמיזה על המאורעות שעברו עליהם: "והנה קרה לנו כאשר קרה לעזרא הסופר בבנין הבית השני סברו יועצים לבטל עבודת בית ה'... כך יצאו אנשים אשר סמל הקנאה מולכת בלבם לשים אלינו מארבים בכל הדרכים... חשבו עלינו רעה לנעול דלת בפנינו לבל נגיע למחוז חפצינו... ואלולי רחמי שמים המרובים לא היינו יכולים לבוא עד קיצו, כי כמעט בעו"ה [בעוונותינו הרבים] הצליח מעשה שטן זה".
אותיות השער שבראשי הכרך נדפסו בדיו אדומה.
פט' דף, 39 ס"מ. ,מצב טוב,ללא כריכה,דף שער בלוי בקצוות וכמה דפים.
מהדורת אמשטרדם שלפנינו, נודעה באיכותה וביופיה. ה"נודע ביהודה" כותב על מהדורה זו: "...על דבר הש"ס שהעלו על מזבח הדפוס המדפיסים הנ"ל בהדרת קודש בכל מיני הידור ויופי, אשר מיום שנודע מלאכת הדפוס בעולם עדיין לא נדפס תלמוד בבלי בשלימות ההידור כזה". מהדורה זו עמדה במרכז פולמוס רחב, כאשר במקביל להדפסתה החלה הדפסה של מהדורה אחרת של התלמוד בעיר זולצבאך. האחים המדפיסים לבית פרופס נזעקו למלחמה נגד השגת גבולם, מאחר ובידיהם היו עשרות הסכמות רבנים שנתנו להם זכות בלעדית להדפסת התלמוד למשך עשרים וחמש שנה (רבות מההסכמות נדפסו בראש כרך מסכת ברכות שלפנינו). הם פנו ל"ועד ארבע ארצות" ולרבנים אחרים, ואלו מיהרו להכריז חרם על הגמרות שנדפסו בזולצבאך, אסרו את הלימוד בהן ודנו אותן לשריפה [!] או לכל הפחות לגניזה. אך המחלוקת בין המדפיסים נמשכה זמן רב וגררה את מעורבותם של גדולי הדור, ביניהם ה"נודע ביהודה" - שהצליח לפשר בין המדפיסים, ולהגיע להסכמה כי ר' זלמן - המדפיס מזולצבאך - יפצה כספית את מדפיסי אמשטרדם.
באמצע הדפסת המהדורה חלה הפסקה של מספר שנים, בין השנים תקי"ח-תקכ"ג, שבהן שבתה ההדפסה ולא נדפסה בהן אף מסכת. רבי נתן נטע רבינוביץ העלה השערה מעניינת על הסיבה להשבתת ההדפסה. לפי דבריו, היה זה בעקבות ההתעוררות השבתאית באותו דור ושריפת התלמוד שנגרמה בעטייה של כת הפרנקיסטים בפודוליה: "כי רוב חותמיו לוקחי התלמוד היו במדינת פולין (כי באשכנז לקחו מדפוס זולצבאך בזול) ובאותו פרק הרימה כת שבתי צבי שר"י את ראשה בפודולייא, והעלילו עלילות רשע על התלמוד לפני הבישוף מקאמניץ ולמברג, עד שהבישוף ציוה (בחשון תקי"ח) לכל הכומרים שבממשלתו, שיקחו מהיהודים את ספריהם ויביאום לקאמניץ, ושם נשרפו לאלפים ברחבה של עיר. ואותן העלילות וכתבי השטנה נגד התלמוד היו מתחדשים משנה לשנה, והיהודים היו מסתירים את ספריהם בהחבא, ובוודאי שלא קנו אז ספרים חדשים. וגם למדינת ליטא היה קשה מאד להביאם מפני מלחמת שבע שנים, שהיתה משנת תקט"ז עד תקכ"ג, ועל כן לא היה אפשרי לבני פרופס להדפיס אז". ואולם, ר"ח ליברמן (אהל רח"ל א', עמ' 377-380) דחה את דבריו של רבינוביץ וקבע שהסיבה להפסקת ההדפסה הייתה חישוב לא נכון של ההוצאות, ולאחר שתם סכום הכסף הראשוני שגויס מה"מנויים", חודשה ההדפסה רק לאחר שגויסו בפולין כספי נדיבים להשלמת ההדפסה. בסוף הכרך האחרון (מסכת נדה וסדר טהרות) מופיע מאמר "חתימה" מאת המדפיסים, המספרים ברמיזה על המאורעות שעברו עליהם: "והנה קרה לנו כאשר קרה לעזרא הסופר בבנין הבית השני סברו יועצים לבטל עבודת בית ה'... כך יצאו אנשים אשר סמל הקנאה מולכת בלבם לשים אלינו מארבים בכל הדרכים... חשבו עלינו רעה לנעול דלת בפנינו לבל נגיע למחוז חפצינו... ואלולי רחמי שמים המרובים לא היינו יכולים לבוא עד קיצו, כי כמעט בעו"ה [בעוונותינו הרבים] הצליח מעשה שטן זה".
