RECHOV KIBUTS GULIES 24 BNEI BRAK ISRAEL, Israel
Terms of sale
View demo
תצוגת הפריטים והמכירה יתקיימו במשרדנו בכתובת רחוב קיבוץ גלויות 24 בני ברק.
אנו מאוד נשמח אם לא תשימו הצעות בשבת.
The auction has ended
|
LOT 122:
שו"ת בר ששת, מהדורה ראשונה עם מראה מקומות וציונים. הסכמות חשובות. שער מעטפת. רישומי בעלות.
more...
|
|
|
Sold for: $50
Start price:
$
50
Buyer's Premium: 20%
More details
VAT: 17%
On commission only
Users from foreign countries may be exempted from tax payments, according to the relevant tax regulations
|
שו"ת בר ששת, מהדורה ראשונה עם מראה מקומות וציונים. הסכמות חשובות. שער מעטפת. רישומי בעלות.
ספר שו"ת
בר ששת חברו החכם השלם בנו יצחק תלמיד הר"ן והר"פ. פסק וחתך כל משפט לאמתו, והרשיע את הרשע והצדיק את הצדיק. ועתה נדפס בהוספות מראה מקומות מש"ס בבלי וירושלמי, ולמטה ציונים לכל המקומות שהובאו דברי הריב"ש בשו"ע ובבאים אחריו ע"י הרב ישראל חיים דייכעש.
"מהדורה ראשונה" של המ"מ והציונים. ווילנא. תרל"ט(1878). בדפוס יהודה ליב מ"ץ. 5, קס"ה ד'; שער מעטפת בצבע ורוד-כתום. הסכמות: המלבים, רבי יצחק אלחנן והנציב. בצד השמאלי של המעטפת הודעה מאת המדפיס ר' יהודה ליב מ"ץ. בדף הפורזץ רישום בעלות "יצחק אייזיק הלוי סגל מבארבויסק יע"א חתן ר' יוסף חיים סאנדאלאוו מטשערניהאוו יע"א בא"א המנוח מ' שמרי' ארי' ליב הלוי ז"ל". כריכה מקורית בלויה. מצב טוב-טוב מאוד, מעט מאוד נקבי עש בעיקר בשולים, מעט כתמים.
רבי
יצחק בר שֵׁשֶׁת בֶּרְפֶת (1326–1408) (הרִיבָ"שׁ), מן הראשונים. מגדולי חכמי ספרד במאה ה-14, תלמידם של הר"ן, רבי חסדאי קרשקש (סבו של חסדאי קרשקש) ורבי פרץ הכהן. הריב"ש נודע בזכות תשובותיו ההלכתיות, שמהן נפסקו הלכות רבות בשולחן ערוך. הריב"ש נולד בעיר ברצלונה (או, לפי גרסה אחרת, בולנסיה) שבספרד בשנת ה' פ"ו (1326 לספה"נ). בברצלונה למד תורה מפי ר' פרץ הכהן וכן מר' חסדאי קרשקש. רבו המובהק היה הר"ן, שנחשב בתקופתו לגדול הדור. עוד בחיי רבותיו יצא שמו של הריב"ש כאחד מחכמי הדור, ונשלחו אליו שאלות אף מקהילות רחוקות. אולם, באותה תקופה הוא סירב לקבל על עצמו משרת רבנות, והעדיף לעסוק במסחר. בתקופת שהייתו בברצלונה, העלילו עליו ועל רבותיו; הר"ן, ר' חסדאי ועל נכבדים נוספים בקהילה, עלילת שווא. הם נאסרו למשך חמישה חדשים, שבסופם השתחררו לאחר שנמצאו נקיים. לאחר זמן מה, נעתר הריב"ש לקבל על עצמו את עול הרבנות בעיר סרגוסה. בעודו בסרגוסה נפטר עליו בנו והוא בן שמונה שנים בלבד. שם גם שמע על מותם של אחיו הצעיר ושל אמו שהיו בברצלונה. לאחר ארבע שנים, בהן שימש כרב בסרגוסה, החליט לעזוב את העיר בעקבות מחלוקות ומדנים שהתעוררו בקהילה. הוא עבר לעיר 'קלעת איוב', על אף הפצרותיהם של אנשי קהילת סרגוסה שיישאר בעירם. לאחר תקופה קצרה העתיק את מושבו לוולנסיה, שם כיהן ברבנות. בשנת ה' קנ"א (1391 לספה"נ), בעקבות רדיפתם של יהודי ספרד בידי הנוצרים, נאלץ הריב"ש לברוח לאלג'יר והיה לרב בקהילה היהודית במקום. יש לציין, שעל פי הרבה פוסקים, וריב"ש בכללם, הטבלה לנצרות הנה עבירה שהדין הוא שצריך למסור עצמו למיתה ובלבד שלא יעשנה, עם זאת בתשובות הריב"ש ניכר יחס סלחני לאלו שהוטבלו לנצרות בעל כורחם, והוא קובע, למשל, שהם כשרים לעדות. גם באלג'יר לא הונח לריב"ש. אחד מפליטי ספרד שרצה להשתרר על הקהילה המקומית, חתר תחת הריב"ש וניסה לגרשו מן העיר. אנשי הקהילה, שרצו לנדותו, נעצרו על ידי הריב"ש שמחל על כבודו. אמנם, אותו אדם הגדיל לעשות, עד שפעם אחת, כשבאה ספינה ובה ארבעים וחמישה יהודים פליטי מיורקה, הפציר בשר המקומי שלא יניחם לרדת. בשמעו דבר זה, נידה הריב"ש את האיש. על מנת להגן על הריב"ש מפני אותו אדם, השיג אחד מנכבדי הקהילה כתב דיינות מאת המלך, המאשר לריב"ש לדון ולהנהיג את קהילתו. הרשב"ץ, ששהה אף הוא באלג'יר באותה תקופה והיה חולק כבוד רב לריב"ש, התנגד לכתב הדיינות שניתן לו מאת המלך. כיון שכך, סילק עצמו ריב"ש מן הרבנות, ויותר לא הורה. אולם, רק לאחר מותו הסכים לקבל על עצמו הרשב"ץ את משרת הרבנות.
ספר שו"ת
בר ששת חברו החכם השלם בנו יצחק תלמיד הר"ן והר"פ. פסק וחתך כל משפט לאמתו, והרשיע את הרשע והצדיק את הצדיק. ועתה נדפס בהוספות מראה מקומות מש"ס בבלי וירושלמי, ולמטה ציונים לכל המקומות שהובאו דברי הריב"ש בשו"ע ובבאים אחריו ע"י הרב ישראל חיים דייכעש.
"מהדורה ראשונה" של המ"מ והציונים. ווילנא. תרל"ט(1878). בדפוס יהודה ליב מ"ץ. 5, קס"ה ד'; שער מעטפת בצבע ורוד-כתום. הסכמות: המלבים, רבי יצחק אלחנן והנציב. בצד השמאלי של המעטפת הודעה מאת המדפיס ר' יהודה ליב מ"ץ. בדף הפורזץ רישום בעלות "יצחק אייזיק הלוי סגל מבארבויסק יע"א חתן ר' יוסף חיים סאנדאלאוו מטשערניהאוו יע"א בא"א המנוח מ' שמרי' ארי' ליב הלוי ז"ל". כריכה מקורית בלויה. מצב טוב-טוב מאוד, מעט מאוד נקבי עש בעיקר בשולים, מעט כתמים.
רבי
יצחק בר שֵׁשֶׁת בֶּרְפֶת (1326–1408) (הרִיבָ"שׁ), מן הראשונים. מגדולי חכמי ספרד במאה ה-14, תלמידם של הר"ן, רבי חסדאי קרשקש (סבו של חסדאי קרשקש) ורבי פרץ הכהן. הריב"ש נודע בזכות תשובותיו ההלכתיות, שמהן נפסקו הלכות רבות בשולחן ערוך. הריב"ש נולד בעיר ברצלונה (או, לפי גרסה אחרת, בולנסיה) שבספרד בשנת ה' פ"ו (1326 לספה"נ). בברצלונה למד תורה מפי ר' פרץ הכהן וכן מר' חסדאי קרשקש. רבו המובהק היה הר"ן, שנחשב בתקופתו לגדול הדור. עוד בחיי רבותיו יצא שמו של הריב"ש כאחד מחכמי הדור, ונשלחו אליו שאלות אף מקהילות רחוקות. אולם, באותה תקופה הוא סירב לקבל על עצמו משרת רבנות, והעדיף לעסוק במסחר. בתקופת שהייתו בברצלונה, העלילו עליו ועל רבותיו; הר"ן, ר' חסדאי ועל נכבדים נוספים בקהילה, עלילת שווא. הם נאסרו למשך חמישה חדשים, שבסופם השתחררו לאחר שנמצאו נקיים. לאחר זמן מה, נעתר הריב"ש לקבל על עצמו את עול הרבנות בעיר סרגוסה. בעודו בסרגוסה נפטר עליו בנו והוא בן שמונה שנים בלבד. שם גם שמע על מותם של אחיו הצעיר ושל אמו שהיו בברצלונה. לאחר ארבע שנים, בהן שימש כרב בסרגוסה, החליט לעזוב את העיר בעקבות מחלוקות ומדנים שהתעוררו בקהילה. הוא עבר לעיר 'קלעת איוב', על אף הפצרותיהם של אנשי קהילת סרגוסה שיישאר בעירם. לאחר תקופה קצרה העתיק את מושבו לוולנסיה, שם כיהן ברבנות. בשנת ה' קנ"א (1391 לספה"נ), בעקבות רדיפתם של יהודי ספרד בידי הנוצרים, נאלץ הריב"ש לברוח לאלג'יר והיה לרב בקהילה היהודית במקום. יש לציין, שעל פי הרבה פוסקים, וריב"ש בכללם, הטבלה לנצרות הנה עבירה שהדין הוא שצריך למסור עצמו למיתה ובלבד שלא יעשנה, עם זאת בתשובות הריב"ש ניכר יחס סלחני לאלו שהוטבלו לנצרות בעל כורחם, והוא קובע, למשל, שהם כשרים לעדות. גם באלג'יר לא הונח לריב"ש. אחד מפליטי ספרד שרצה להשתרר על הקהילה המקומית, חתר תחת הריב"ש וניסה לגרשו מן העיר. אנשי הקהילה, שרצו לנדותו, נעצרו על ידי הריב"ש שמחל על כבודו. אמנם, אותו אדם הגדיל לעשות, עד שפעם אחת, כשבאה ספינה ובה ארבעים וחמישה יהודים פליטי מיורקה, הפציר בשר המקומי שלא יניחם לרדת. בשמעו דבר זה, נידה הריב"ש את האיש. על מנת להגן על הריב"ש מפני אותו אדם, השיג אחד מנכבדי הקהילה כתב דיינות מאת המלך, המאשר לריב"ש לדון ולהנהיג את קהילתו. הרשב"ץ, ששהה אף הוא באלג'יר באותה תקופה והיה חולק כבוד רב לריב"ש, התנגד לכתב הדיינות שניתן לו מאת המלך. כיון שכך, סילק עצמו ריב"ש מן הרבנות, ויותר לא הורה. אולם, רק לאחר מותו הסכים לקבל על עצמו הרשב"ץ את משרת הרבנות.
