כוכב מיעקב חותמת האדמו"ר רבי יוחנן סופר מערלוי. ספר שניתן במתנה ע"י האדמו"ר.

כוכב מיעקב חותמת האדמו"ר רבי יוחנן סופר מערלוי. ספר שניתן במתנה ע"י האדמו"ר.

ספר כוכב מיעקב באורים ופרושים, פשטים ודרושים על סדר ההפטרות מרבי יעקב מדובנא, ומתלמידו רבי אברהם בערוש פלאהם. ווארשא. תר"ם(1880). בדפוס י. אלאפין. מ"א, נ"ה ד'; בשער הספר חותמת האדמו"ר רבי יוחנן סופר מערלוי, בדף הפורזץ הקדשה עצמית קיבלתי מכ"ק אדמו"ר שליט"א(זצ"ל) פעיה"ק ירושלים תובב"א הק' אברהם שמואל פרידמן. כריכה רכה לא מקורית. מצב טוב, מעט דפים נחתכו בכריכה על הטקסט.

האדמו"ר רבי יוחנן סופר (י"ג בטבת תרפ"ג; 1 בינואר 1923 - י"ג באדר א' תשע"ו, 22 בפברואר 2016) היה האדמו"ר מערלוי, דור חמישי לחת"ם סופר. אחרי השואה הקים מחדש את קהילת ערלוי. חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. התגורר בירושלים. כמסורת משפחת סופר מכונה על שם ספרו אמרי סופר. נולד למשה ולטושענע סופר. אביו היה בנו של הרב שמעון סופר, רבה של ערלוי, אשר היה בנו של הכתב סופר אב"ד פרשבורג, ממלא מקום אביו החת"ם סופר. נולד בעיר אגר (ערלוי) שבהונגריה ב-1923. למד אצל אביו וסבו, וכן בישיבת ורפלט שבהונגריה, בראשות הרב יוסף אשר הלוי פולאק, ובישיבת יארמאט תחת הרב אהרן דוד דויטש. שרד את מחנות העבודה והגיע לבודפשט, שם נפגש עם אחיו הגדול הרב אברהם שמואל בנימין ששהה בפיאטרה נאמץ שברומניה בזמן מלחמת העולם השנייה. אמם טושענע וארבע אחיותיהם נהרגו בכ"א בסיוון ה'תש"ד עם אביהם וסבם. לאחר המלחמה נשא את מרים בת יעקב פאלל, נכד של אחות החת"ם סופר. יחד עם הרב משה שטרן, אב"ד דברצן, הקימו האחים מחדש את ישיבת חת"ם סופר. הרב אברהם שמואל בנימין התבקש לשמש בראשות הישיבה, אך סירב. בשנת ה'תש"ז הקים את ישיבת ערלוי עם בחורים שנותרו מקהילת ערלוי. מונה לאב"ד ערלוי ולראש הישיבה. באלול תש"י עלה לארץ ישראל יחד עם קבוצת בחורים שלמדו אתו. לתקופה קצרה התמזגו עם ישיבת פרשבורג בירושלים, שהייתה בראשות הרב עקיבא סופר (מחבר ספר "דעת סופר"), שם שימש כמגיד שיעור. בתקופה זו, התקרב לרבי אהרן רוקח, האדמו"ר מבעלז. בעקבות כך נהוגים חלק ממנהגי בעלז בקהילות ערלוי כיום. בשנת תשי"ג הקים הרב סופר מחדש את ישיבת ערלוי בשכונת קטמון, ירושלים, בבניין של הקונסוליה הסורית ברחוב יותם. באותה עת הקים מכון להוצאת ספרי החת"ם סופר ותלמידיו. הישיבה נקראת על שם סבו, ישיבת אהל שמעון מערלוי. בתשכ"א הקים בניין חדש במגרש הסמוך. ייסד בתי כנסת וכוללים בריכוזים חרדיים בארץ ישראל ובחו"ל הקרויים על שם אביו, ה"יד סופר", ותלמודי תורה על שם ה"כתב סופר". בנייני המוסדות של ערלוי בגבעת משה שבירושלים וכן המכון להוצאת כתבי יד שהקים קרויים על שם ה"חת"ם סופר". בניו ונכדיו משמשים כרבני הקהילות של החסידות בישראל. בימי חול נהג למסור לבחורים שיעור במשנה והלכה מיד אחרי תפילת שחרית. מסר בבוקר שיעור יומי בגמרא בעיון לבחורים המבוגרים, ובערב שיעור במחזור הדף היומי לבעלי בתים. ביום שישי מסר שיעור כללי. בחודש אב תש"ע בעת שהותו באירופה עבר אירוע מוחי ומאז החל להיחלש. נפטר בי"ג באדר א' תשע"ו. בגיל 93, לאחר 70 שנות הנהגה. נקבר בהר המנוחות. במהלך הלוויתו מונה בנו הגדול רבי משה כממשיך דרכו וממלא מקום אבותיו בהנהגה, והוא מכהן כיום כאדמו"ר מערלוי. חיבר ספרים על הש"ס שיצאו לאור בשם "אמרי סופר" על ידי המכון להוצאת ספרי חת"ם סופר. לאדמו"ר עוד ספרים ביניהם "יומין דחנוכה" ו"אפריון חתנים". כמו כן חיבר קינה מיוחדת לזכר קדושי השואה. קינה זו נאמרת בתשעה באב יחד עם הקינות על חורבן בית המקדש. בשנת ה'תשמ"ג יצא קול קורא מאת מועצת גדולי התורה של ארץ ישראל ושל ארצות הברית לומר את הקינה וקינות של רבנים אחרים בט' באב". הוכר בציבור כאדמו"ר חסידי, משום שדפוס התנהגות שלו ושל תלמידיו היה דומה לזה של החסידים. על פי רוב, הנהיג את קהילתו לפי מורשת החת"ם סופר. התפילות בבית מדרשו המרכזי הן בנוסח אשכנז וכן אין לובשים גרטל. עם זאת, הוא נהג בעצמו מספר מנהגים חסידיים כמו טבילה במקווה טהרה בכל בוקר לפני התפילה, אמירת כגוונא בליל שבת, עריכת טישים וריקוד מצווה טאנץ בחתונות. כמו כן הוא נהג במנהגים של חסידויות פרטיות כמו לבישת טלית קטן עם פתיל תכלת כמנהג ראדזין, אמירת כל ספר התהילים בשבת בבוקר לפני התפילה כמנהג סקווירא, וחלוקת לחם שחור בטיש של יוסף כמנהג בעלז. נהג לערוך תיקון חצות מדי ליל ששי (חמישי בערב) עם תלמידי הישיבה. בליל שישי קודם לתשעה באב הוא נהג לערוך עם חסידיו תיקון חצות ליד הכותל המערבי. לאירוע זה היו מגיעים מתפללים רבים גם מחוץ לקהילה. מונה כחבר במועצת גדולי התורה בראשית שנות השבעים של המאה העשרים. הוא מונה כחבר הנהלה של מפעל הש"ס על ידי האדמור מצאנז-קלויזנבורג מייסד הארגון. מבחינה פוליטית משתייכת קהילת ערלוי לסיעת שלומי אמונים באגודת ישראל שמיוצגת בכנסת על ידי חבר הכנסת מאיר פרוש שהרבה להתייעץ עמו. האדמו"ר גיבה את השקת העיתון של סיעת שלומי אמונים, המבשר, ותלמידיו לקחו חלק פעיל ברישום ובגיוס הלקוחות הראשונים[. יחסו למדינת ישראל היה דומה לזו של רבו, הרב אהרון רוקח. אידאולוגיה זו מאפשרת דיאלוג עם מנהיגים ציוניים, וייצוג מוניציפלי ובכנסת, אף על פי שלא הקנה לגיטימציה לחוקי מדינת ישראל כיוון שהיא אינה תואמת לחוקי התורה והשולחן ערוך. לדעתו ויתור טריטוריאלי למדינות ערב כרוך בפיקוח נפש ומסכן את חייהם של היהודים בארץ ישראל, ולכן הוא אסור.