חותמות הדיין הרה"ג רבי משה יוסף הופמן מפאפא. ומספר הגהות עתיקות על ספר צל"ח "מהדורה ראשונה".

חותמות הדיין הרה"ג רבי משה יוסף הופמן מפאפא. ומספר הגהות עתיקות על ספר צל"ח "מהדורה ראשונה".

ספר צל"ח רכב על דבר אמת, ציון לנפש חיה על מסכת ביצה, מרבי יחזקאל לנדא "הנודע ביהודה. " מהדורה ראשונה". פראג. תקנ"ט(1799). בדפוס עלזענוואנגער. 2, ס"ה ד'; בשער הספר חותמת חלקית של הרה"ג רבי משה יוסף הופמן מפאפא ובד' אחרון חותמת הרה"ג רבי משה יוסף הופמן מפאפא. חתימה נוספת בשער הספר שייך וכו' שמואל סאנטע. 5/6 הגהות בכ"י עתיק בתוך הספר 2 ארוכות. כריכה ישנה בלויה. מצב בינוני, שער ו-5 דף ראשונים פגועים בלאי כולל חסר בטקסט, מעט קרעים ללא חיסרון בטקסט, מעט נזקי עש.

הדיין הצדיק הרה"ג רבי משה יוסף הופמן (תר"ב, 1842 - א' בניסן תרפ"ח, 1928) היה רב הונגרי. מפורסם בכינויו "הדיין מפאפא". נולד בסרדאהלי לרבי מיכאל, תלמיד החתם סופר, שכיהן כראש ישיבה בסרדאהלי. למד אצל אביו, אצל רבי יהודה אסאד, אצל רבי נטע וואלף ליבר ראב"ד פרשבורג ואצל הכתב סופר. לאחר נישואיו כיהן כראש ישיבה בסרדאהלי. בשנת תרמ"ב התמנה לדיין וראש ישיבה בעיר פאפא. בין תלמידיו היו הרב יהושע בוקסבוים, רבה של גלאנטה והרב שבתי שפטל וייס משימאני. בשנת תרס"ו עלה לארץ ישראל והתגורר בבתי אונגרין. בירושלים התפרסם שמו כתלמיד וחכם וגאון והרב יוסף חיים זוננפלד ראה את עצמו כתלמידו. הוא ישב בבית הכנסת בבתי אונגרין וכתב את חידושי תורתו. במשך שנים רבות היו כתבי היד ספונים בעליית גג בית הכנסת, עד שנעלמו משם. שמו התפרסם בפאפא ובירושלים גם כבעל מופת ואף סופר עליו שזכה לגילוי אליהו. הרה"ג הצדיק רבי יחזקאל סג"ל הלוי לנדא היה מגדולי הפוסקים ורבה של פראג, בעל שו"ת "נודע ביהודה". נולד באפטא בי"ח בחשוון תע"ד לרבי יהודה ב"ר צבי הירש הלוי, מפרנסי קהילת אפטא וחבר ועד ארבע ארצות. מצאצאי רש"י ורבי יוחנן הסנדלר. בצעירותו למד מפי ר' יצחק אייזיק הלוי מלודמיר ומרבה של אפטא רבי משה יעקב מקראקא שחיבבו מאד. בגיל 14 עבר ללמוד ב"קלוי" (בית מדרש) הנודע בברודי, בו למדו תלמידי חכמים גדולים כרבי חיים צנזר (שהעיד עליו כי "צפה יחזקאל מעשה מרכבה) ועוד. בגיל 18 נשא את ליבא, בתו של ר' יעקב מדובנא (לא רבי יעקב קרנץ- "המגיד מדובנא") ועבר לגור בביתו בדובנא, אך כעבור זמן קצר חזר לברודי והשתקע שם כחבר מן המנין בקלויז. בשנת תצ"ד מונה לדיין בברודי ללא תשלום, וכבר אז הופנו אליו שאלות חמורות של התרת עגונות. בשנת תק"ו התקבל לרבה של יאמפולי שבפודוליה, ובשנת תקט"ו החל לכהן כרבה לש פראג, במקום ר' דוד אופנהיים. בפראג עמד בראשות ישיבה גדולה, בה התקיימו לימודים במשך כל השנה (גם בימי שישי, בתעניות ובימי "בין הזמנים"). מיד לאחר התחלת כהונתו פרצה "מלחמת שבע השנים", במהלכה פראג היתה נתונה למצור על ידי הצבא הפרוסי. למרות שנתינה לו האפשרות כאיש ציבור להמלט מן העיר, בחר להישאר ביחד עם עדתו ולחזקם בשעות הקשות. הוא פרסם חרם על מי שישתף פעולה עם הצבא הפרוסי (על מנת שלא לחזור על גירוש יהודי העיר בשנת תק"ה בעקבות שיתוןף פעולה של היהודים עם הפרוסים). לאחר גמר המלחמה, מלכת אוסטריה מריה תרזה הודתה לו בפני נכבדי העיר על כך. בהמשך, כאשר בנה הקיסר יוזף השני הורה לגייס לצבאו גם את היהודים, הורה להם ר' יחזקאל שלא להשתמט משירות זה. לפני צאתם לצבא, דיבר עמם בגרמנית ועודדם לשמירת מצוות גם בצבא, ונאומיו הותירו רושם כביר אף על החיילים הגוים. הרבה בתעניות וסיגופים (מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים היה צם מערב שבת לערב שבת, ובתשעת הימים היה אוכל רק לחם יבש). הוא התקין שאדם לא יוכל להדפיס ספר הלכתי לפני גיל ארבעים. כמו כן, התקין תקנות נגד חיים מותרות שנועדו להדמות לגויים וגרמו להם לכעוס על היהודים, באמרו: "מה לנו להדמות לאומות? להם נאה לשמוח כי הם יושבים שלוים ושקטים, כל אומה בארצה ומולדתה, אבל אנחנו, עם עני הנתון בגלות, לשמחה מה זו עושה?". נפטר בי"ז באייר תקנ"ג ונטמן ביית העלמין בפראג. על פי צוואתו לא הרבו בהספדים, ועל קברו לא הונחה אלא מצבת אבן פשוטה. כאשר התעורר באירופה ויכוח חריף אודות "הגט מקליווא" (ויכוח שהסעיר את העולם הרבני באירופה אודות גט שנתן אדם ששפיותו מוטלת בספק) צידד ר' יחזקאל במכשירי הגט, בניגוד לדעתו של ר' אברהם אביש, רבה של פרנקפורט שאסר את הגט (בעקבות כך, נתנה תקנה בקהילת פרנקפורט לפיה לא יוכל ר' יחזקאל או מי מצאצאיו לכהן כרב בקהילתם או לדרוש בבית הכנסת בעירם). התנגד לתנועת החסידות בנחרצות. על החסידים כתב ר' יחזקאל: "כת העושים כל ימיהם כחגים וממלאים כרסם בכל מיני מעדנים תמיד". וכן: "עזבו תורת ה' ומקור מים חיים, שני התלמודים בבלי וירושלמי, לחצוב להם בורות נשברים, והם מתנשאים ברום לבבם, כל אחד אומר 'אנכי הרואה ולי נפתחו שערי שמים ובעבורי העולם מתקיים'. אלו הם מחריבי הדור, ועל הדור היתום אני אומר: 'ישרים דרכי ה', וצדיקים ילכו בם וחסידים יכשלו בם' (על פי הפסוק בהושע יד. במקור: "ופושעים יכשלו בם" ומסופר, שהמדפיסים שהדפיסו מכתב זה החזירו את לשון הפסוק ללשון המקורית "ופושעים", וכשראה זאת ר' יחזקאל, אמר: "אני עשיתי מהפושעים חסידים, ואתם עושים מהחסידים פושעים?")". הוא התנגד לשינוי נוסח התפילה מנוסח אשכנז לנוסח ספרד החסידי, וכן לאמירת "לשם יחוד" לפני קיום המצוות. מסופר, כי כשהגיע לידיו הספר תולדות יעקב יוסף שחיבר רבי יעקב יוסף מפולנאה, היה יושב בחדרו כשרגליו מונחות על הספר. כשהגיע ר' יעקב יוסף לפראג, ר' יעקב שמשון משיפיטובקה הסביר לר' יחזקאל על גדלותו של מחבר הספר, והנודע ביהודה הרים את הספר ונשקו. ויכוח זה (בין הנודע ביהודה לר' יעקב שמשון משיפיטובקה), התפרסם תחת השם "דברי נועם" ו"דרכי נועם". למרות זאת, גדולי האדמו"רים העריצוהו, כפי שכתב רבי שניאור זלמן מלאדי: "שהיה יחיד בדורו בהוראותיו והיה ה' איתו שקלע אל השערה ולא החטיא את המטרה האמיתית בכל דבר אשר הורה", וכן רבי חיים מצאנז: "אילו היה ר' יחזקאל לנדא חי איתנו כיום, הייתי מתגולל אצלו תחת שולחנו, כי כל כוונותיו היו רק לשם שמים, ונפלא היה בקדושתו וצדקותו". היה מראשי הלוחמים בתנועת ההשכלה ובשבתאי צבי. כאשר פרץ הפולמוס הגדול בין רבי יהונתן אייבשיץ לרבי יעקב עמדין, קרא ר' יחזקאל לשני הצדדים להשקיט את המחלוקת וכן קרא לר' יהונתן להפסיק ולכתוב את קמעותיו. עם זאת, הוא הדגיש את גדולתו וצדקותו של ר' יהונתן.