הדפסה ראשונה של דברי רבי ישראל סלנטר, תומר דבורה-גאון ישראל, מהדורה ראשונה.

ספר תומר דבורה מהמקובל האלוקי רבי משה קורדיברו רבו של האר"י, עם גאון ישראל. 'אגרת המוסר' של רבי ישראל סלנטר. "מהדורה ראשונה". קניגסברג, תרי"ח (1858), ללא שם מדפיס. כ"ו ד'; מהדורה ראשונה של 'אגרת גאון ישראל'. נדפסה בקניגסברג, עיר מושבו של רבי ישראל סלנטר, מיסד תנועת המוסר. בכל המהדורות הבאות נקראה בשם 'אגרת המוסר'. כאן פרסומו הראשון בדפוס. למרות פרסומו בכל העולם היהודי סרב רבי ישראל סלנטר למסור לדפוס את דברי תורתו עד היותו כבן 48 בשנת תרי"ח(1858) הסכים לראשונה. באותה שנה נדפס בקניגסברג גם הספר 'מסילת ישרים' ובו נמצאת האגרת בשם אגרת המוסר מרבי ישראל סלנטר. רבי ישראל סלנטר הסכים ש'אגרת' זו תצורף לספרים אלו. המו"ל כתב גם הוא הערה מוסרית ארוכה וחשובה המיוחסת ל'סבא מקלם' רבי שמחה זיסל זיו, גדול תלמידי רבי ישראל ומיסד ישיבת המוסר 'קלם'. נראה שהספר 'תומר דבורה' נדפס לפני 'מסילת ישרים', משום שרק כאן מצורפת ה'הערה'. ראה בספר 'אמרי בינה' מאת רבי ישראל סלנטר, שם כותב 'המסדר' בהקדמה, כי 'אגרת המוסר' אכן נדפסה לראשונה יחד עם תומר דבורה שלפנינו. בתקליטור מפעל הביבליוגרפיה שער שמופיע בו מקום ההדפסה, עותק זה שלפנינו שונה מהמתואר בתקליטור של המפעל הביבליוגרפי העברי שכן בשער לא מופיע מקום ההדפסה, נדיר. כריכה אחורית בלבד, מצב טוב מאוד, מעט בלאי בפינות הדפים, מעט כתמים.

רבי ישראל ליפקין סַלַנְטֶר; תק"ע-תרמ"ג(1810-1883)ממייסדי תנועת המוסר בליטא במאה ה-19. נולד בו' בחשוון ה'תק"ע, 1810, בעיירה זאגר שבקרבת שאולאי, בצפון ליטא, ללאה ולרבי זאב וולף ליפקין. אביו כיהן כרב בערים זאגר, גולדינגן וטלז והוא מחבר הגהות "בן-אריה" על התלמוד וארבעה טורים שנדפסו בהוצאת וילנא. מגיל צעיר נחשב לעילוי בזכות שכלו החריף ותפיסתו המהירה. כשהיה בן 12 נסע ללמוד בישיבה בסלנט אצל רבי צבי ברוידא. בגיל 14 נישא לבתו של רבי יעקב הלוי אייזנשטיין מסלנט. לאחר נישואיו המשיך ללמוד בישיבה בסלנט, ושם פגש את רבי יוסף זונדל מסלנט תלמידו של רבי חיים מוולוז'ין, פגישה שהשאירה עליו רושם עז. מאז ראהו כרבו המובהק והחל נוהג בדרכיו. רבי זונדל לימד אותו שמוסר הוא דבר שדורש לימוד מיוחד. הוא החל לפעול להחדרת לימוד המוסר, תוך שהוא מנצל את ההכרה בגדולתו בתורה. הוא פעל להקמת "בתי מוסר" אשר יפעלו בקרב הציבור הרחב. בין השנים 1840–1848 שימש כראש ישיבה בווילנה. רבי ישראל היה נואם מוכשר, ודרשותיו הפתוחות לקהל הרחב משכו אלפים. דרשותיו הנלהבות על מוסר ומצוות שבין אדם לחברו עשו רושם גדול על שומעיו, ודמותו הפכה אחת הפופולריות ביותר בעיר. מרבית דרשותיו עסקו בחובותיו המוסריות של היהודי והתבססו על ספרות המוסר של היהדות - ספרים כמו "חובת הלבבות" של רבינו בחיי ו-"מסילת ישרים" של רבי משה חיים לוצטו. הקים ישיבה קטנה באחד מפרברי העיר. במרוצת הזמן, נוסדו ישיבות נוספות בהנהגתו ברחבי רוסיה, ליטא ופולין. ב-1849 עבר לקובנה. ב-1857 עבר לקניגסברג שבפרוסיה. משם הוא הפיץ כתב עת בענייני האתיקה היהודית. ב-1879 ייסד הרב כולל אברכים בעיר קובנה, שבליטא. ב-1880 עבר הרב לפריז והמשיך להפיץ משם את תורתו ושיטתו אף במערב אירופה. על שמו ישיבת אור ישראל בפתח תקווה, ישיבת נר ישראל בארצות הברית וישיבת נשמת ישראל בפריז. העמיד תלמידים רבים, ומתורת המוסר שלו יצאו שיטות מוסר שונות, ובהן שיטות המוסר של התלמוד תורה בקלם, ישיבת נובהרדוק (אשר הדגישה את שפלות האדם) וישיבת סלבודקה (שדרכה הייתה "גדלות האדם", שיש להדגיש את כוחו של רוח האדם, ולרוממה). שלושת תלמידיו העיקריים הם: רבי יצחק בלאזר - רבה של פטרבורג ומחבר הספר "אור ישראל" אודות רבו ושיטתו המוסרית, רבי נפתלי אמסטרדם, רבי שמחה זיסל זיו, "הסבא מקלם". מכתביו: אבן ישראל, לקט דרשות, אור ישראל, נרשם על ידי תלמידו רבי יצחק בלאזר, אגרת מוסר, דרשות ר' ישראל סלנטר, החוט המשולש, ספר מתוך כתבי יד של רבי ישראל סלנטר, בנו יצחק, ואביו זאב ואלף.