חתימת האדמו"ר רבי יהודה הורוביץ מדז'יקוב על ספר שו"ת הגאונים.

ספר שו"ת הגאונים, כולל בקרבו ארבע מאות תשובות חדשים גם ישנים בלשון צח וקצר. נדפס מחדש עם תוספות מרובה עם ביאורים והגהות ומראה מקומות ומקורי ההלכות מאת הרה"ג מרדכי אליהו ראבינוביץ. ווילנא, תרמ"ד(1884), בדפוס אברהם צבי קאצינעלבויגען. 10, מ"ד, 2 ד'; בדף הפורזץ הקדמי חתימת האדמו"ר רבי יהודה הורוביץ מדז'יקוב וכן רישום את הספה"ק הזה קיבלתי במתנה מאת מו"ר הגה"צ שליט"א הנ"ל אור ל"ב בעומר תשט"ו פעיה"ק ירושלים תובב"א שמואל צבי ווייס. כריכה ישנה, מצב טוב מאוד.

האדמו"ר רבי יהודה הורוביץ מדז'יקוב היה אדמו"ר ורב חסידי משושלת דז'יקוב-רופשיץ. בנו של האדמו"ר רבי אלטר יחזקאל אליהו הורוויץ מדז'יקוב, בנו וממלא מקומו של רבי יהושע מד'זיקוב. אמו חוה הייתה בתו של האדמו"ר מויז'ניץ, רבי ישראל הגר. אביו התגורר לאחר נישואיו בוויז'ניץ, בסמוך לחותנו. בשנת תרס"ט (1909) עברה המשפחה לדז'יקוב, שם התמנה אביו לרב וכעבור מספר שנים לאדמו"ר. בשנות מלחמת העולם הראשונה נדדה משפחת הורוויץ יחד משפחת האדמו"ר מויז'ניץ לגרוסוורדיין. לאחר המלחמה התיישב בטארנוב והקים בה חצר חסידית. את מקומו בדז'יקוב תפס בנו הגדול, רבי חיים מנחם הורוויץ. בבחרותו למד ר' יודלי אצל רבי מאיר אריק בבית המדרש בטרנוב. בגיל 20 נסמך להוראה על ידי רבי אברהם מנדל שטיינברג, רבה של ברודי. ר' יודל'י שהה בגרוסוורדיין בביתו של סבו האדמו"ר מויז'ניץ והיה חסידו המובהק. הוא נישא למרים, בת דודו האדמו"ר רבי חיים מאיר הגר מויז'ניץ. לאחר שלא נולדו להם צאצאים, גירש את רעייתו ונישא לה בשנית, בתקווה שקיום מצוות המחזיר גרושתו ישמש להם כסגולה ללידת ילדים, אך ללא הועיל. הם התגרשו בשנית ומאז לא נישא עוד. בל"ג בעומר תרצ"ו מונה לדיין בקלויזנבורג. עם פלישת הנאצים בשנת תש"ד (1944) להונגריה הועבר יחד עם שאר יהודי גרוסוורדיין לגטו. הוא הצליח להימלט עם משפחת חותנו מהגטו לרומניה, זמן קצר לפני השילוח לאושוויץ. עם סיום מלחמת העולם השנייה שב עם משפחת חותנו לגרוסוורדיין, וכעבור זמן עלה עמם לארץ ישראל. אביו ואחיו נספו בשואה. למרות הפצרות סירב להקים חצר חסידית. הוא התגורר בגפו בירושלים ושימש כר"מ ומשפיע בישיבת בית יוסף צבי של הרב יוסף צבי דושינסקי שממנו למד. הוא התקרב לחזון איש וראה עצמו כתלמידו, נהג כדעתו לגבי שימוש בחשמל בשבת וכתב הגהות על חיבורו על מקוואות. הוא נהג בסגפנות, ומסופר שנהג לפני כל ארוחה לבכות ולומר פרקי תהילים, באמרו שיש לחשוש מלהתגשם על ידי האכילה. למרות דעותיו הקנאיות, ועל אף גירושיו, היה חסידו של חמיו רבי חיים מאיר הגר האגודאי. עם השנים התקבצו סביבו חסידים, בפניהם השמיע דברי תורה. בשנת תשמ"ה עבר להתגורר בלונדון. גם שם התקבצו סביבו חסידים והוא התחיל להתנהג באדמו"רות. בלט כבקיא בסיפורי חסידים. בשנותיו האחרונות גזר על עצמו שתיקה. עמד בקשרי ידידות עם הרב יצחק יעקב וייס, גאב"ד העדה החרדית, חברו מימי נעוריו בגרוסוורדיין, אז למדו בחברותא כ-6 שעות מדי יום. נהג לכתוב הערות קצרות בגיליוני ספריו. כך כתב הערות על סדר השולחן ערוך, כתבי החתם סופר, מהרש"ם, החיד"א ורבי מאיר אריק. את כספי נדונייתו העניק לרבי יוסף נפתלי שטרן להדפסת ספרי החתם סופר. הוא נהג לומר ש"החתם סופר מדבר אל לבי". רבי יוסף נפתלי התבטא עליו שהוא "חד בדרא בתורת החתם סופר". נפטר בי"א בסיוון תשמ"ט ונקבר בלונדון. ספריו: אמרי תורה - על התורה, משנת יהודה - על מסכת אבות, גליוני מהר"י - לקט הערות שכתב בשולי ספרים שלמד בהם. ספרים תורניים הודפסו מאז פטירתו עם תוספת "גליוני מהר"י" שנלקטו מתוך שולי הגליונות של ספריו, בהם: "חתם סופר", "נועם אלימלך", "עבודת הקודש" להחיד"א, שו"ת מהרש"ם מברז'אן, שו"ת אמרי יושר, "תולדות יעקב יוסף". זיכרון יהודה - דברי תורה וסיפורים ממנו, יצא לאור על ידי רבי שמואל יעקב קאהן, האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק. תלמידיו הבולטים: הרב שמואל יעקב קאהן, האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק, הרב מרדכי שטיין, האדמו"ר מפאלטישאן, הרב מרדכי הגר, האדמו"ר מויז'ניץ מונסי, הרב יעקב מאיר שכטר, ממנהיגי חסידות ברסלב, הרב זאב פלדמן, אב"ד קהל תורה עץ חיים חתם סופר וחבר הבד"צ בלונדון, הרב אליעזר דוד פרידמן, רבם של חסידי בעלזא-מכנובקא בלונדון, הרב מנחם מנדל מונדרר, האדמו"ר מקאסוב-ירושלים, הרב מרדכי גנוט, מחבר לוח דבר בעתו.