מעטפה ומכתב הסכמה ארוך וחשוב לקונטרס בענייני חינוך בכתב יד קודשו של זקן המשגיחים רבי שלמה וולבה.

הספר הקטן "אגרת להורים" הוא מועט המחזיק את המרובה, "החינוך נמצא בדורינו "בשפל המצב" וגם הורים יקרים זקוקים להדרכה איך לחנך ילדיהם. דבר נחוץ עשה "וועד מחנכים ושומרי דרך ה', בהוציאם את אגרת להורים כללי חינוך הנחוצים ביותר בקיצור. ישנם עוד דברים נחוצים שצריכים להיאמר בענייני חינוך וכו' 16 שורות בכ"י זקן המשגיחים רבי שלמה וולבה על נייר מכתבים רשמי של ישיבת גבעת שאול. גודל A5 מצב מצוין. נמצאת פה גם המעטפה עם שם הנמען וכתובתו בכ"י המשגיח.

זקן המשגיחים הרב שלמה וולבה תרע"ד-תשס"ה(1914-2005) מגדולי המשגיחים בדור האחרון ומחבר ספרים בתחום העבודה הרוחנית על פי תנועת המוסר. שימש כמשגיח בישיבת באר יעקב ובישיבת גבעת שאול שאותן הקים. נולד בברלין למשפחה משכילה. אביו, ד"ר אויגן (משה) וולבה, כתב כמה ספרים בהיסטוריה יהודית וכללית, וכן על איסוף אוטוגרפים. אמו, רוזה, באה ממשפחה אורתודוקסית, ונראה שהייתה אחראית לחינוכו הרוחני, כפי שהוא מציין בהקדמתו לספרו "עלי שור". בגיל 16 כתב את ספרו הראשון, "הטבע אתה ואני", בשפה הגרמנית, ולאחר מכן הוציא אותו לאור בשוודית. בהמשך החל ללמוד פסיכולוגיה ופיזיקה בברלין, אך עוד קודם שהספיק לסיים את התואר הראשון הפסיק את לימודיו, ועבר ללמוד בפרנקפורט בישיבתו של הרב יוסף ברייער (נכדו של הרש"ר הירש). בסביבות שנת תרצ"ג החל ללמוד בישיבת עץ חיים במונטרה שבשווייץ, שבראשותה עמד הרב ירחמיאל אליהו בוצ'קו. בחורף תרצ"ד, לאחר ששמע באקראי שתי שיחות מוסר מאת הרב דוד בודניק מאסכולת נובהרדוק, שהשאירו עליו רושם עז, עבר בקיץ 1934 (תרצ"ד) לישיבת מיר, שם כיהן כמשגיח הרב ירוחם ליבוביץ. הוא נקשר אל ר' ירוחם והספיק ללמוד אצלו רק כשנתיים, עד לפטירתו בקיץ 1936 (תרצ"ו). אך נקשר אליו מאוד וראה את עצמו ממשיך את שיטתו, הוא חיבר עליו את הספר "אדם ביקר". ב-1938 (תרצ"ח) עזב את ישיבת מיר, והגיע לסטוקהולם והחל למסור שם שיעורי תורה לנוער ולמבוגרים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939 (תרצ"ט) נתמנה לנציג של ועד ההצלה. בתפקיד זה השיג מהקונסול ההולנדי בשוודיה אלפי ויזות לבני ישיבות ולאחרים. כמו כן העביר סכומי כסף גדולים לישיבת מיר בשנחאי. בתום המלחמה פתחה שוודיה את שעריה לכעשרים אלף פליטים יהודים, רובן נשים. הרב וולבה סייע לרב בנימין זאב יעקבזון, רבה הראשי של סטוקהולם ומנהל סניף ועד ההצלה בסטוקהולם, לפתוח בית ספר חרדי, לכאלף בנות, משוחררות מחנה הריכוז רוונסבריק, באי בשם לידינגה סמוך לסטוקהולם. הרב וולבה עצמו אף נתן שיעורים במוסד זה. בחשוון תש"ט הקים את ישיבת באר יעקב, לאחר התייעצות עם החזון איש. מעט לאחר מכן הצטרף לישיבה הרב משה שמואל שפירא, שכיהן בתפקיד ראש הישיבה, לצידו של הרב וולבה שכיהן כמשגיח. בתקופה זו, הוציא לאור את חלקו הראשון של ספרו "עלי שור". ב-1967 (תשכ"ז) לאחר מלחמת ששת הימים החל בפעילות החזרה בתשובה מקיפה, (דבר שהיה נדיר עד אז בקרב הציבור הליטאי, ובמיוחד בזה הישיבתי). הוא החל להרצות בקיבוצים ובסיסי צבא, ועוד, והתפלמס עם כל רובדי העולם הישראלי החילוני והחרדי. נלחם במיסיון, ברפורמים ובקונסרבטיבים. שיחותיו מאותה תקופה רוכזו בספר 'עולם הידידות', או בשמו המקורי 'בין ששת לעשור'. בנוסף, עסק בהדרכת חוזרים בתשובה בישיבת דבר ירושלים, ובספרו 'אור לשב'. ב-1982 (תשמ"ב) עזב הרב וולבה את ישיבת באר יעקב ועבר לירושלים, שם הקים את בית המוסר שבו גם ייסד כולל אברכים, להכשירם בבוא הזמן ללמד ולהעביר לאחרים תורה מוסר ותיקון המדות, וכעשר שנים לפני פטירתו הקים ישיבה נוספת - ישיבת גבעת שאול, שבראשה העמיד את תלמידיו הרב אליקים גצל פשקס כראש הישיבה, והרב יהודה מנדלסון ששימש כמנהל בית המוסר, כמנהלה הרוחני, כשהוא עצמו משמש בה כ"משגיח". במקביל מסר שיחות בישיבות שונות - קול תורה, מיר, נצח ישראל, לייקווד (ישראל).