מכירה חיה עם כרוז , ללא קהל
חדש!!! משלוחים חינם
|
פריט 137:
משה גרשוני - " חזרת הביתה חייל, השבח לאל "
עוד...
|
|
|
מחיר פתיחה:
$
2,500
הערכה :
$5,000 - $7,000
עמלת בית המכירות: 20%
למידע נוסף
מע"מ: 17%
על העמלה בלבד
משתמשים ממדינות אחרות עשויים לקבל פטור ממע"מ בהתאם לחוקי המס המתאימים
|
משה גרשוני - " חזרת הביתה חייל, השבח לאל "
עבודה חשובה של גרשוני מתוך סדרת "היי, חייל" אשר הוצגה בתערוכה בגלריית גבעון ב-1981. העבודה הוצגה בגלריית גבעון ונרכשה ישירות מגלריית גבעון בתום התערוכה.
טכניקה מעורבת וקולאז על נייר
חתום בראשי תיבות (מ.ג)
מידות : 70*100 ס"מ
כולל מסגרת : 93*123 ס"מ
ב - 1975 הוציאה אהובה עוזרי, מקוננת ומארגנת שמחות משכונת כרם התימנים בתל-אביב, את אלבומה הראשון כמלחינה וזמרת. השיר הבולט בו היה ”היכן החייל שלי?”, שנעשה להיט של המוזיקה המזרחית ועשה את עוזרי לדמות מופת, קלאסיקה בסוגה. שיר הקינה חובר, כך סיפרה, לאחר שבנה של שכנתה מהשכונה הוכרז נעדר במלחמת יום כיפור. במלחמה הקשה הזו, שתפסה את ישראל לא מוכנה, נהרגו כ 2,500- חיילים ונפצעו קרוב ל 7,500- . זו הייתה המלחמה הראשונה שפתחה פער בין ההנהגה לחברה בארץ.
ההרגשה הייתה שהחיילים הופקרו למוות בשל מחדלי הדרג המדיני והצבאי. גולדה מאיר, ראש הממשלה בעת המלחמה, נאלצה להתפטר בעקבות תנועות המחאה שקמו לאחריה. כשגרשוני שאל, כמה שנים מאוחר יותר, ”איפה החייל שלי?”, עלו בעבודתו אפשרויות נוספות, חתרניות, מיניות, לדמותו של החייל - אבל הבולטת שבהן הייתה עדיין החייל-קורבן, החייל המת. היצירות התקבלו בחלל ציבורי שבו הדימוי של החייל היה זה של קורבן חינם של ההנהגה. הכיבוש עוד לא הובן במלוא ממאירותו והחיילים - מה”נס” של מלחמת ששת הימים, דרך מלחמת ההתשה ועד יום כיפור - נתפסו כצבא העם ומגנו היחיד, היו קודש הקודשים שאליו נותבה אהבת העם, מעבר לכל מחלוקת. גרשוני, כמו פעמים רבות לאחר מכן, מעלה דימוי שמנקז אליו הרבה רגש, שכבר נמצא בחלל הדימויי לפני שהוא עושה בו שימוש (לרוב שימוש חוזר), אבל מצליח לעבות או להסטות אותו ממסלולו, להפוך לאבן-דרך בקיומו בדמיון הציבורי.
גרשוני, שרה בריטברג-סמל: איפה החייל שלי?, עמ’ 163 , מוזיאון תל-אביב לאמנות, 2010 .
עבודה חשובה של גרשוני מתוך סדרת "היי, חייל" אשר הוצגה בתערוכה בגלריית גבעון ב-1981. העבודה הוצגה בגלריית גבעון ונרכשה ישירות מגלריית גבעון בתום התערוכה.
טכניקה מעורבת וקולאז על נייר
חתום בראשי תיבות (מ.ג)
מידות : 70*100 ס"מ
כולל מסגרת : 93*123 ס"מ
ב - 1975 הוציאה אהובה עוזרי, מקוננת ומארגנת שמחות משכונת כרם התימנים בתל-אביב, את אלבומה הראשון כמלחינה וזמרת. השיר הבולט בו היה ”היכן החייל שלי?”, שנעשה להיט של המוזיקה המזרחית ועשה את עוזרי לדמות מופת, קלאסיקה בסוגה. שיר הקינה חובר, כך סיפרה, לאחר שבנה של שכנתה מהשכונה הוכרז נעדר במלחמת יום כיפור. במלחמה הקשה הזו, שתפסה את ישראל לא מוכנה, נהרגו כ 2,500- חיילים ונפצעו קרוב ל 7,500- . זו הייתה המלחמה הראשונה שפתחה פער בין ההנהגה לחברה בארץ.
ההרגשה הייתה שהחיילים הופקרו למוות בשל מחדלי הדרג המדיני והצבאי. גולדה מאיר, ראש הממשלה בעת המלחמה, נאלצה להתפטר בעקבות תנועות המחאה שקמו לאחריה. כשגרשוני שאל, כמה שנים מאוחר יותר, ”איפה החייל שלי?”, עלו בעבודתו אפשרויות נוספות, חתרניות, מיניות, לדמותו של החייל - אבל הבולטת שבהן הייתה עדיין החייל-קורבן, החייל המת. היצירות התקבלו בחלל ציבורי שבו הדימוי של החייל היה זה של קורבן חינם של ההנהגה. הכיבוש עוד לא הובן במלוא ממאירותו והחיילים - מה”נס” של מלחמת ששת הימים, דרך מלחמת ההתשה ועד יום כיפור - נתפסו כצבא העם ומגנו היחיד, היו קודש הקודשים שאליו נותבה אהבת העם, מעבר לכל מחלוקת. גרשוני, כמו פעמים רבות לאחר מכן, מעלה דימוי שמנקז אליו הרבה רגש, שכבר נמצא בחלל הדימויי לפני שהוא עושה בו שימוש (לרוב שימוש חוזר), אבל מצליח לעבות או להסטות אותו ממסלולו, להפוך לאבן-דרך בקיומו בדמיון הציבורי.
גרשוני, שרה בריטברג-סמל: איפה החייל שלי?, עמ’ 163 , מוזיאון תל-אביב לאמנות, 2010 .
