אליהו מני 14, ירושלים, ישראל
המכירה הסתיימה
|
פריט 33:
מכתב בכתב יד קדשו וחתימתו של הגאון רבי יצחק בן וואליד אב"ד טיטואן בעל "ויאמר יצחק" – חתימת הגאון רבי וידאל ישראל – ...
עוד...
|
|
|
נמכר ב: $2,000
מחיר פתיחה:
$
2,000
עמלת בית המכירות: 22%
למידע נוסף
מע"מ: 17%
על העמלה בלבד
משתמשים ממדינות אחרות עשויים לקבל פטור ממע"מ בהתאם לחוקי המס המתאימים
|
מכתב בכתב יד קדשו וחתימתו של הגאון רבי יצחק בן וואליד אב"ד טיטואן בעל "ויאמר יצחק" – חתימת הגאון רבי וידאל ישראל – טיטואן, תקצ"ד
מכתב מאת בית הדין בטיטואן, מאת הגאון המקובל המלומד בניסים רבי יצחק בן וואליד בעל ה"ויאמר יצחק" ובחתימת רבי וידאל ישראל. טיטואן, תקצ"ד. המכתב נשלח אל "ידידנו החכמים השלמים הדינים המצוינים יושבי כסאות למשפט בע"ת פאס". המכתב כולו בכתב יד קדשו וחתימתו של רבי יצחק בן וואליד. עם חתימת רבי וידאל ישראל מדייני טיטואן.
בדבר אשה שבעלה ברח מביתו והשאיר אותה עם ילדיו מסכנים ועלובים ללא פרנסה כלל. וכך כותב הרב, "אודות ובשביל עלובה אשה עניה צוע'רה אשת... ולא היו ימים מועטים עד שפשט להם את הרגל וחלף הלך לו למרחקים והניח אשתו ובניו מוטלים ברעב וכעת שמעה באמרים לה שהבעל הנז' ג' פעמים בשנה דא הולך הוא למח"ק [למחנה קדשכם] וחוגג והולך לדרכו כסל לו ולא זכר צר ואויב את אשתו ואת בניו והיא מוטלת על הציבור ואין הקומץ משביע את הארי ובכן נפשה לש'אל הגיעה לבקש ממעכ"ת שבבואו לחוג את חג הפסח להכריחו לבא למחז"ק ויתנהג עמהם כהלכת גוברין יהודאין... ועיקר המצוה שעה אחת קודם... החו"פ טיטואן יע"א בס' בדד ישב מחוץ למחנה מושבו מש' למען תצד"ק [תקצ"ד]... ע"ה יצחק ן' וואליד סלי"ט ע"ה וידאל ישראל ס"ט.
רבי יצחק בן וואליד (תקל"ז-תר"ל) גאון עצום בתורת הנגלה והנסתר, רבה הראשי של טיטואן שבמרוקו. ספרו שו"ת "ויאמר יצחק" ב' חלקים (ליוורנו, תרל"ו) נודע לתפארה אצל גדולי ישראל. ניסיו ונפלאותיו התפרסמו בזכות הזייארה [עליה לרגל] על קברו. מטהו המקודש עזר לריפוי חולים רבים.
נולד בשנת תקל"ח לאביו רבי שם טוב. למד תורה אצל שני רבנים גדולים רבי מנחם נהון אב"ד בטיטואן ורבי משה הלוי. יחד עם שקידתו בתורה יום ולילה התגלו בו סימני קדושה וטהרה בהתרחקו ממאכל ושתיה, והרבה בתעניות וסיגופים, למרות גדולתו, הענוה היתה נר לרגליו, כל מעשיו היו בהסתר ובהצנע לכת. לאחר פטירת האב"ד רבי משה הלוי בשנת תק"ץ, נתמנה לתפקיד אב"ד טויטואן. על כתב המינוי חתמו כששים גדולי הדור באותה תקופה. בית מדרשו ובית דינו הפכו לתל תלפיות שהכל פנו אליו, מצודתו היתה פרוסה על כל ארצות המערב, גם חכמי ארץ ישראל ששמעו את שמעו, הפנו אליו שאלות הלכתיות. ספרו הגדול כולל למעלה מ – 400 שו"ת ופסקים. שם מוצאים תשובות לחכמי ארצות רבות. היה אבי יתומים ודיין אלמנות וביתו היה פתוח לכל דל ונצרך. בשנת תרכ"ו שיכל את בנו רבי יעקב, הדבר נגע לליבו מאוד. ביום הששי ח' לאדר תר"ל לפני כניסת השבת נסתלק הרב (בגיל 93) לבית עולמו כששפתותיו ממלמלות "מזמור שיר ליום השבת".
קברו נהפך ל"זייארה" לשם באים לא רק יהודים אלא גם גוים. סיפורי מופת סביב קברו הטהור נודעים. כמו כן סיפוורי פלא רבים מסופרים על סגולת המטה של הרב. תמונתו ודיוקנו כפני מלאך ה' מתנוססת בבתים רבים.
רבי וידאל ישראל (תק"מ-תר"ך) מגדולי הדיינים בטיטואן ישב בבית הדין יחד עם רבי משה הלוי ורבי מנחם נהון ורבי משה אבן צור (רבותיו של רבי יצחק בן וואליד).
[1] דף. 21 \ 16 ס"מ. דף איכותי. מצב טוב. כתמים.
מצורף תמלול מוקלד של המכתב
מכתב מאת בית הדין בטיטואן, מאת הגאון המקובל המלומד בניסים רבי יצחק בן וואליד בעל ה"ויאמר יצחק" ובחתימת רבי וידאל ישראל. טיטואן, תקצ"ד. המכתב נשלח אל "ידידנו החכמים השלמים הדינים המצוינים יושבי כסאות למשפט בע"ת פאס". המכתב כולו בכתב יד קדשו וחתימתו של רבי יצחק בן וואליד. עם חתימת רבי וידאל ישראל מדייני טיטואן.
בדבר אשה שבעלה ברח מביתו והשאיר אותה עם ילדיו מסכנים ועלובים ללא פרנסה כלל. וכך כותב הרב, "אודות ובשביל עלובה אשה עניה צוע'רה אשת... ולא היו ימים מועטים עד שפשט להם את הרגל וחלף הלך לו למרחקים והניח אשתו ובניו מוטלים ברעב וכעת שמעה באמרים לה שהבעל הנז' ג' פעמים בשנה דא הולך הוא למח"ק [למחנה קדשכם] וחוגג והולך לדרכו כסל לו ולא זכר צר ואויב את אשתו ואת בניו והיא מוטלת על הציבור ואין הקומץ משביע את הארי ובכן נפשה לש'אל הגיעה לבקש ממעכ"ת שבבואו לחוג את חג הפסח להכריחו לבא למחז"ק ויתנהג עמהם כהלכת גוברין יהודאין... ועיקר המצוה שעה אחת קודם... החו"פ טיטואן יע"א בס' בדד ישב מחוץ למחנה מושבו מש' למען תצד"ק [תקצ"ד]... ע"ה יצחק ן' וואליד סלי"ט ע"ה וידאל ישראל ס"ט.
רבי יצחק בן וואליד (תקל"ז-תר"ל) גאון עצום בתורת הנגלה והנסתר, רבה הראשי של טיטואן שבמרוקו. ספרו שו"ת "ויאמר יצחק" ב' חלקים (ליוורנו, תרל"ו) נודע לתפארה אצל גדולי ישראל. ניסיו ונפלאותיו התפרסמו בזכות הזייארה [עליה לרגל] על קברו. מטהו המקודש עזר לריפוי חולים רבים.
נולד בשנת תקל"ח לאביו רבי שם טוב. למד תורה אצל שני רבנים גדולים רבי מנחם נהון אב"ד בטיטואן ורבי משה הלוי. יחד עם שקידתו בתורה יום ולילה התגלו בו סימני קדושה וטהרה בהתרחקו ממאכל ושתיה, והרבה בתעניות וסיגופים, למרות גדולתו, הענוה היתה נר לרגליו, כל מעשיו היו בהסתר ובהצנע לכת. לאחר פטירת האב"ד רבי משה הלוי בשנת תק"ץ, נתמנה לתפקיד אב"ד טויטואן. על כתב המינוי חתמו כששים גדולי הדור באותה תקופה. בית מדרשו ובית דינו הפכו לתל תלפיות שהכל פנו אליו, מצודתו היתה פרוסה על כל ארצות המערב, גם חכמי ארץ ישראל ששמעו את שמעו, הפנו אליו שאלות הלכתיות. ספרו הגדול כולל למעלה מ – 400 שו"ת ופסקים. שם מוצאים תשובות לחכמי ארצות רבות. היה אבי יתומים ודיין אלמנות וביתו היה פתוח לכל דל ונצרך. בשנת תרכ"ו שיכל את בנו רבי יעקב, הדבר נגע לליבו מאוד. ביום הששי ח' לאדר תר"ל לפני כניסת השבת נסתלק הרב (בגיל 93) לבית עולמו כששפתותיו ממלמלות "מזמור שיר ליום השבת".
קברו נהפך ל"זייארה" לשם באים לא רק יהודים אלא גם גוים. סיפורי מופת סביב קברו הטהור נודעים. כמו כן סיפוורי פלא רבים מסופרים על סגולת המטה של הרב. תמונתו ודיוקנו כפני מלאך ה' מתנוססת בבתים רבים.
רבי וידאל ישראל (תק"מ-תר"ך) מגדולי הדיינים בטיטואן ישב בבית הדין יחד עם רבי משה הלוי ורבי מנחם נהון ורבי משה אבן צור (רבותיו של רבי יצחק בן וואליד).
[1] דף. 21 \ 16 ס"מ. דף איכותי. מצב טוב. כתמים.
מצורף תמלול מוקלד של המכתב
