מרק שאגאל
לוחות הברית

לוחות הברית

ליטוגרפיה של האמן הכין לאומי מרק שאגאל .חתומה בפלטה מידות 69/50 סמ

נולד בשם משה "מוישה" סגל (שם משפחתו האשכנזי שונה בהמשך חייו) לחצקל ולפייגה-איטה[1], בעיירה ליוזנה הסמוכה לוויטבסק שבאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס), הבכור מבין 9 ילדים במשפחה חסידית. כילד למד בחדר, וב-1906 נרשם לאקדמיה לאמנות בסנקט פטרבורג. היה מתלמידיו של הצייר יהודה פן. ב-1910, לאחר שרכש מוניטין כאמן, עבר להתגורר בפריז, ברובע האמנים מונפארנס. שם התיידד עם אמדאו מודיליאני, פרנן לז'ה ואחרים.

בשנת 1914 חזר לוויטבסק, ונשא לאשה את ארוסתו בלה רוזנפלד, אותה הכיר בשנת 1909. בשנת 1916 נולדה לזוג בת בשם אידה.

שאגאל היה מעורב במהפכה הרוסית של שנת 1917. משרד האמנות של השלטון המהפכני מינה אותו לקומיסר לענייני אמנות במחוז ויטבסק, והוא הקים שם בית ספר לאמנות. בשנת 1920 עבר למוסקבה, עבד בעיצוב התיאטרון היהודי, לימד בבית יתומים היהודי במלחובקה, אך בשנת 1922 עבר לליטא, ובשנת 1923 חזר לפריז, כשבדרך שהה שמונה חודשים בברלין, שם יצר סדרה של עשרים תחריטים בשם "חיי", העוסקת בזיכרונותיו מוויטבסק.

תערוכות אחדות של שאגאל הוצגו בברלין. עם עליית הנאצים לשלטון הם הוקיעו את יצירתו, ואף כללו אותה בתערוכה "אמנות מנוונת", שבאה להציג את כל מה שלדעת הנאצים מושחת, מנוון וסוטה באמנות המודרנית. האירועים בגרמניה הנאצית השפיעו על יצירתו של שאגאל, שהפכה לקודרת יותר, והציגה את סבלם של היהודים.

בשנת 1941 נמלט שאגאל מצרפת הכבושה על ידי הנאצים לארצות הברית, בעזרתם של האמריקנים וריאן פריי והיירם בינגהאם הרביעי. בשנת 1944 נפטרה אשתו בלה. שאגאל נישא לוירג'יניה האגארד ולזוג נולד בן. שאגאל התגרש כעבור שנים ספורות ובשנת 1952 נישא לולנטינה ברודסקי. בשנת 1949 חזר לצרפת והתיישב בכפר סן-פול-דה-ואנס בפרובאנס, שם חי עד מותו ושם נקבר. בשנת 1960 זכה בפרס ארסמור. את כספי הפרס הוא הקדיש להענקת "פרס שאגאל", שחולק אחת לשנה[2].

ב-8 באפריל 1971 הוענק אות לגיון הכבוד בדרגת עליונות שנייה למארק שאגאל בידי ראש ממשלת צרפת, ז'אק שבאן-דלמאס, וב-1981 זכה בפרס וולף לאמנות.

שאגאל ביקר בישראל פעמים אחדות. לראשונה ביקר בארץ עם אשתו בלה בשנת 1931. בפעם האחרונה שביקר, בשנת 1977 הוענק לו התואר "יקיר ירושלים".

הוא נפטר ב-28 במרץ 1985 בעיירה הציורית סן-פול-דה-ואנס אשר בפרובאנס.