Bidspirit auction | הגארטעל הלבן של האדמו”ר הרה”ק

הגארטעל הלבן של האדמו”ר הרה”ק רבי משולם פייש סג”ל מטאהש זי”ע שלבש בו בשבת וימים טובים - ”וְחָגַרְתָּ֩ אֹתָ֨ם אַבְנֵ֜ט אַהֲרֹ֣ן וּבָנָ֗יו וְחָבַשְׁתָּ֤ לָהֶם֙ מִגְבָּעֹ֔ת וְהָיְתָ֥ה לָהֶ֛ם כְּהֻנָּ֖ה לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם” (שמות כ”ט) הגארטעל (אבנט) הלבן של האדמו”ר הרה”ק רבי משולם פייש סג”ל מטהאש, אותו היה הרבי אוזר סביב גופו הקדוש בשבתות, בימים טובים ובימים הנוראים, בעת תפילותיו המפורסמות רוויות ההוד אשר ארכו שעות על גבי שעות להעתיר לישועת הכלל והפרט, ובעת עריכת שולחנותיו הטהורים אשר לפני ה'. מצורף אישור חתום מאת איש חשוב מפורסם בקרב החסידים. האבנט משמש כלבוש מיוחד לתפילה ולעשיית מצוות ומסמל שררה וגדולה. הוא גבוה משאר המלבושים, והוא משמש כמעין ממוצע בין המלבושים הגשמיים לרוחניים. האבנט היה אחד מבגדי החובה של הכהנים בבית המקדש, שם הוא כיפר על הרהורי הלב, כמובא במסכת ערכין (דף ט”ז). אפילו ברכה מיוחדת נתקנה לכבודו מדי יום בברכות השחר ”אוזר ישראל בגבורה”. סיפורי מופתים רבים נקשרו באבנטיהם של צדיקי החסידות, יותר מבכל שאר המלבושים. מפורסם הסיפור על הרה”ק מאפטא שחגר את הרה”ק מרוז'ין באבנט בהפטירו ”אני מקיים בזה מצוות גלילה”. כידוע, הבעל שם טוב כאשר היה רוצה להציל מישהו ברוחניות או בגשמיות, או לגרום לו לקפיצת הדרך היה מצווה עליו ”אחוז באבנטי!”. רבי משולם פייש סג”ל לאווי [תרפ”א-תשע”ה], האדמו”ר הרביעי של חסידות טאהש (חסידות המונה כעשרת אלפים חסידים ברחבי העולם). הרבי היה זקן האדמו”רים בדורו, משרידי דור דעה, שמסכת חייו הייתה כולה קדושה, תורה ותפילה, לצד מעשים כבירים של צדקה וחסד. עבודתו בעריכת השולחנות הייתה מחזה נורא הוד, בסביבות השעה 12 בלילה נטל ידיים לסעודת שחרית, והייתה זו הסעודה היחידה שאכל במשך היום. נטילת ידים הייתה אורכת משך זמן רב מאוד. מצוות הצדקה הייתה פרק מיוחד במסכת חייו הקדושה, וצדקת פרזונו לא נראתה כמותה אף בדורות קודמים. את כל כספי הפדיונות הרבים חילק לנזקקים, כאשר הגבאים רואים ועיניהם כלות. מסופר על יהודי נגיד ועשיר גדול, שנכנס אל האדמו”ר לקבל ברכה, והשאיר מעטפה עם טשק על סכום עתק של רבבות דולרים לפדיון נפש. לאחר שיצא מהאדמו”ר, התעכב מעט ושוחח עם הגבאים, וכשפנה לעבר רכבו בכדי לשוב לביתו פנה אליו יהודי שביקש להצטרף לנסיעה, והלה הסכים בשמחה. בדרך ראה הנגיד כי הטרמפיסט פותח מעטפה, זו הייתה המעטפה שהנגיד השאיר אצל האדמו”ר, וכנראה היהודי האורח, שהיה נזקק, נכנס אחריו לאדמו”ר, והאדמו”ר נתן לו את המעטפה כמות שהיא. הרבי נודע בדבקותו הרבה בהשם, ידועה האמרה בשמו: ”אילו היו לי כ”כ הרבה דולרים כמספר הפעמים שאני חושב ביום 'וכולה קמיה (כל העולם לפני ה') כלא חשיב (אינו נחשב למאומה)' הייתי עשיר גדול” , לאחר כמה רגעים תיקן את עצמו ואמר ”אפילו אילו היה לי רק 'סנטים' כמספר הפעמים שאני חושב ביום 'וכולה קמיה כלא חשיב', הייתי גם כן עשיר גדול” . מופתים לרוב 'התגלגלו תחת שולחנו' מדי יום ביומו, ורוח הקודש דיברה מתוך פיו. דברי תורתו נדפסו בסדרת הספרים 'עבודת עבודה'.