שטר פרוזבול בכתי"ק קדושי ירושלים - מסמך קדוש בעל משמעות סמלית

שטר פרוזבול בכתי"ק קדושי ירושלים - מסמך קדוש בעל משמעות סמלית

אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ

'שטר פרוזבול' - מסמך הלכתי קדוש בכתב יד קדשו של 'עבד המלך' הצדיק הירושלמי רבי שמואל הומינר שכונה ה'חפץ חיים של ירושלים', בו הוא מוסר את כל חובותיו לבית דין בכדי שלא תשמטנו שביעית. חברי בית הדין החתומים על השטר הם הגאונים רבי צבי קופשיץ ורבי נחמן דובינקי מדמויות ההוד של ירושלים של מעלה ויבדלחט"א הגה"ק רבי יעקב מאיר שכטר. ירושלים, כ"ט אלול תשכ"ו - ערב ראש השנה תשכ"ז [1966].

מלבד ערכם של כתבי יד קדשם של ארבעת קדושי ירושלים, שנודעו בקדושתם, ובסיפורי המופת אודותיהם (ראה הרחבה), ישנה לשטר הפרוזבול שלפנינו משמעות סמלית היסטורית בעלת פרספקטיבה תנ"כית. 

בתוכחה שפרשת בחוקותי (ויקרא כ"ו) תולה הפסוק את גלות עם ישראל מארצו בכך שלא שמרו את שנת השמיטה. "וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה. אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ. כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ. והנה לפנינו הפלא בהתרחשותו, התיקון לעוון הגלות. קדושי הדור, בניה האהובים של ירושלים, ששבו אליה מפולין ומליטא, לאחר אלפיים שנות גלות. אותם אלה שלא הרפו מן התורה לאורך כל שנות הגלות, כותבים שטר פרוזבול בתוככי ירושלים בערב שנת השמיטה, על פי כל דקדוקי ההלכה, כתקנתו של הלל הזקן.

כותב השטר הגאון הצדיק הרב שמואל הומינר [תרע"ד-תשל"ז], הרב יעקב הייזלר במאמרו בעיתון המבשר (תורני) מביא שביבי אור מדמות הענקים הזו שהתהלכה בירושלים, להלן קטעים מתוך המאמר:

    "מבין הצדיקים המופלאים, שהתהלכו בדור האחרון בירושלים של מעלה, בלטה לה באופן מיוחד דמותו הקדושה והגדולה, של האי גאון וצדיק רבי שמואל הומינר זצוק"ל. הצדיק המופלא רבי שמואל היה ידוע כעובד ה' מנעוריו, וכצדיק נשגב ובעל השגות גדולות בעבודת ה', אשר כל ימיו היה דבוק בהשי"ת ובמצוותיו בצורה מופלאה, כשאינו מסיח דעתו ולו לרגע אחת ממצוות "שיויתי ה' לנגדי תמיד". שולט הוא על מחשבותיו, דיבוריו ועיניו, לבל יחשוב וידבר, או יראה ח"ו דברים האסורים. רבים מעובדי ה' בדורו, היו מכנים אותו בכינוי 'החפץ חיים השני', או ה'חפץ חיים דירושלים', כשבדמותו הגדולה השתקפה דמות של צדיק יסוד עולם ו'עובד ה" כחד מקמאי ממש".

    "הגה"צ רבי משה שמעון וינטרוב זצ"ל, סיפר מה ששמע מרבי שמואל בעצמו, כי פעם לווה רבי שמואל אלפיים לירות, ונקבע שהמלווה יבוא ביום פלוני לביתו של רבי שמואל, לקבל את הכסף. בהתקרב מועד הפירעון ניסה רבי שמואל להשיג את הכסף שיצטרך להחזיר, אך לשווא. אחר שקיים את מצוות ההשתדלות אמר: "אני את שלי עשיתי, ומעתה אני תולה ביטחוני בהקב"ה בלבד". שעה קודם פירעון ההלוואה, יושב רבי שמואל במנוחה בביתו… והנה הגיעו חמש דקות קודם, נכנס יהודי לרבי שמואל להפקיד סכום כסף אצלו, כשהוא נותן לו רשות להשתמש בו כרצונו. והנה הסכום היה אלפיים לירות בדיוק! המפקיד יצא מביתו, ומיד ראו את המלווה נכנס לגבות את חובו…".

    וכה נמצא כתוב ברשימותיו של רבי שמואל הומינר: "נענשנו בעכברים. קודם הסתובבו במטבח, ואח"כ נכנסו גם לבית. ונצטערתי מאוד לדעת, על איזה דבר בא לנו עונש זה. עד שהאיר ה' את עיני, וראיתי בפרק שירה כתוב 'עכבר אומר: ואתה צדיק על כל הבא עלי כי אמת עשית ואני הרשעתי'. ולכן התברר בס"ד פשוט, שהוא לעורר אותנו שנרגיש מאוד להתבונן בכל דבר ייסורים הבאים עלינו, הן קטן והן גדול, להצדיק דינו ית' בלב שלם…".

החותם הראשון: הרב צבי (הירש) הכהן קופשיץ [תרנ"ו-תשל"ו], נולד בפטריקוב. היה מתלמידי "הסבא מסלובודקה". בכ' באלול תרפ"ד (1924) עלה עם גרעין תלמידי ישיבת סלובודקה והיה בין ששת התלמידים הראשונים שייסדו את ישיבת חברון בעיר חברון. בשנת תרפ"ז (1927) נישא לחיה רוחמה, בת הרב שמואל הלל שינקר ונכדת הרב זוננפלד. 

    בסוף שנות ה-20 מינהו הרב זוננפלד כר"מ בבית היתומים דיסקין, על פי הצעת ראש ישיבת חברון הרב משה מרדכי אפשטיין. הרב זוננפלד הקפיד שלא למנות קרובי משפחה, ולכן בתחילה לא סיפר לו הרב אפשטיין במי המדובר ורק לאחר שתיאר את מעלותיו והתאמתו לתפקיד גילה לו את שמו. הרב זוננפלד חרג ממנהגו ומינהו לתפקיד, והוא שימש בו עשרות שנים. בשנות ה-40 הוצע לו על ידי הרב אייזיק שר לכהן כמשגיח בישיבת סלבודקה שהקים בבני ברק, אולם הוא סירב להצעה.

    כל בניו למדו בישיבת חברון. למרות שהמשפחה התגוררה בדירת חדר קטנה הקפיד שכל בניו יישנו בבית ולא בפנימיית הישיבה כדי שיוכל להשגיח עליהם מקרוב. בשנות ה-40 התגייסו רבים מצעירי ירושלים החרדים לפעילות בארגוני המחתרת היהודיים. הכינוסים שנועדו לגייס את הצעירים נערכו בעיקר בשעות הלילה. בעקבות זאת נהג הרב קופשיץ ללמוד בכל ערב בבית המדרש של ישיבת חברון שבשכונת גאולה, כדי להשגיח על בניו שם.

    למרות הצפיפות הרבה בביתו אימץ עם אשתו את בת אחותה, שנפטרה בצעירותה. לימים היא נישאה לרב חיים שאול קרליץ. אימץ יתום נוסף, קרוב משפחתו, שעלה לבדו לישראל. החזון איש שידך את בתו לאה לרב נסים קרליץ. על מצבתו נכתב: "מסר נפשו לגדל בניו ובנותיו לתורה ויראת שמים מתוך עוני ודוחק גדול בתפילה ובתעניות".

החותם השני: הצדיק רבי נחמן דובינקי [נפטר כ"ג אלול תשס"ו], מדמויות ההוד בירושלים של מעלה. להלן סיפור מפליא שהתפרסם באתר YNET למחרת פטירתו [בתאריך 18.09.06]:

    "הכלב שהסעיר את שכונת מאה שערים בירושלים: בשבת נפטר נחמן דוד דובינסקי, בן 95, אשר תושבי השכונה מספרים עליו כי היה "צדיק גדול מאוד, עובד השם שמחכה כל יום וכל רגע לגאולה. אדם ממש לא מהעולם הזה". המנוח נקבר עם צאת השבת אתמול בלילה.

    כשבני המשפחה חזרו מהלוויה הם מצאו כלב שלא ראו מעולם, יושב בפתח הבית. כל הניסיונות להרחיקו מהמקום עלו בתוהו והוא התעקש וחזר שוב ושוב לאותו הבית. משפחתו של דובינסקי לקחה את הכלב והוציאה אותו אל מחוץ לשכונה אך הכלב התעקש וחזר לאותו הבית ממש. החל משעות הבוקר המוקדמות נעשו אין ספור ניסיונות לגרש את הכלב אך הכלב לא מש מהבית. במהלך הניסיונות לשכנע את הכלב לעזוב הגיע אחד מרבני השכונה והורה להגיש לכלב אוכל של שבת, זאת גם מתוך ניסיון לגרום לכלב לעזוב מרצונו. רק כאשר נאמר לכלב: "מחול לך, מחול לך, מחול לך", נעתר הכלב לטעום מהאוכל שהוגש לו.

    אנשי הבית, השכנים ותושבים נוספים החלו לתהות על פשר האירוע המוזר ופנו להתייעץ עם רבנים ובראשם הרב מאיר ברנסדורפר, הנחשב לאחד הרבנים הבכירים בעדה החרדית ודיין בבית הדין של העדה החרדית. הרב ברנסדורפר המליץ לומר תהילים ומשניות ובסביבות השעה חמש יצא מניין מביתו של הנפטר לכיוון קברו בהר הזיתים כדי לומר קדיש על הקבר בעצת הרבנים. תושבי השכונה ובני המשפחה מדווחים כי במהלך הקדיש הכלב יצא מהבית מרצונו. צוות של השירות הוטרינרי של עיריית ירושלים הגיע למקום ואסף את הכלב כאשר מאות ילדים ומבוגרים מהשכונה ומשכונות אחרות, הגיעו לחזות במחזה אשר שמעו יצא למרחוק, מלווים את הרכב אשר פינה את הכלב (ראה תמונה מצורפת מפינוי הכלב).

    הרבה השערות וניחושים הסתובבו באוויר בנוגע לפשר האירוע. אחת מתושבות השכונה ושכנה של משפחת המנוח, רבקה רבינוביץ', מספרת כי אחת ההשערות היא ש"לאותו אדם, שהיה צדיק גדול, היה אח שהיה חילוני ונפטר לפני כשנה בערך. לפי מה שמשערים הוא גם רצה תיקון. לא יודעים מה בדיוק המשמעות של הסיפור אבל מה שברור הוא שמישהו רצה פה תיקון ואותו אדם שנפטר, שהיה כזה צדיק, בזכותו התיקון התאפשר לו". רבינוביץ' מספרת ש"אנשים שמעו על הסיפור בכל ירושלים והגיעו מכל השכונות מסביב כדי לראות את הכלב שמסרב לעזוב את הבית". היא הוסיפה ש"רבנים אמרו שמי שרואה את הכלב זו סגולה". לדבריה, "במציאות שאנחנו חיים אנחנו מאמינים שיש עולם הבא ושלפעמים בן אדם שנפטר בעולם הזה צריך לעבור תיקון כדי להיכנס לעולם הבא אולי כי הוא לא קיבל מחילה על משהו שעשה. זוהי זכות אם בן אדם הגיע לתיקון. אנחנו מאוד מאמינים שבאמת יש תיקון אבל תופעה כזו כמו שראינו היום זה דבר מופלא ולא רואים כזה גילוי כל יום".

החותם השלישי יבדלחט"א הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטר [נולד בז' בחשוון תרצ"א, עמו"ש], מגדולי המקובלים ובעלי המופת החיים בדורנו. למד במשך ארבע עשרה שנה בישיבת בית אברהם של חסידות סלונים בירושלים, והיה ממקורביו של הראש ישיבה מחבר "נתיבות שלום". בראשית שנותיו בישיבה למד מדי יום עם הרב מרדכי חיים סלאנים. לאחר נישואיו הקים חבורת צעירים של חסידי ברסלב בירושלים, ומשנת תשמ"ט נחשב ממנהיגיה הבולטים של חסידי ברסלב.

    השתתף בשיעורי הקבלה של רבי ישעיה אשר זעליג מרגליות. הרב שכטר הוא מראשי ישיבת המקובלים שער השמים בירושלים. ידוע בעיסוקו בתורת הנפש, ויש הפונים אליו כדי להיוועץ עמו ולקבל ברכה. הוא מצטט בשיעוריו ובספריו גם ממקורות של רבנים ואדמו"רים מחוץ לחסידות ברסלב.

       בגיל 60 החל לשמש גם כמוהל. ברבות השנים מל למעלה מ-10,000 תינוקות, ולעיתים עורך אף 5 ו-6 בריתות ביום. בין תלמידיו: הרב ישראל מאיר ברנר, הרב שאול סירוטה, הרב יוסף דוד שכטר, הרב ארז משה דורון.

מפרט: [1] דף נייר, 19 ס"מ. הכל בכתי"ק הרב הומינר ובחתי"ק שלושת גדולי ירושלים.

מצב; טוב מאוד.