מכתב חשוב בעיצומה של השואה בכתי"ק האדמו"ר רבי שמעון שלום מאמשינוב

מכתב חשוב בעיצומה של השואה בכתי"ק האדמו"ר רבי שמעון שלום מאמשינוב

מכתב קודש היסטורי שנשלח בעיצומה של השואה. נכתב כולו [7 שורות] בעצם כתב יד קדשו ובחתימתו של האדמו"ר הקדוש רבי שמעון שלום מאמשינוב -מגדולי אדמו"רי הדור, בעת מנוסתו של הרבי מהנאצים שכבשו את פולין. [ווילנא]. טו באב ת"ש [1940].

המכתב ממוען אל "ידידי חביבי הרה"ח הר' שמואל שטשדרוויצקי [שדרוביצקי]", ממנהיגי אגודת ישראל בפולין ובארץ ישראל. והוא עוסק בסכום כסף שהתקבל עבור ישיבת חכמי לובלין, שהרבי חפץ שיהיה מיועד להשגת אשרות כניסה ליפן ולא לשום מטרה אחרת. במכתבו מורה הרבי לנמען "שמע"כ יעשה חשבון מדוקדק [אודות הכסף שכבר שולם], והנשאר יהי' תחת יד מע"כ ובכל עת שנצטרך לעשות הוצאה יהי' מוכן". 

הרקע למכתב: בשנת ת"ש גלו בני הישיבות ואזרחים רבים מפולין הכבושה לווילנא. גם ישיבת חכמי לובלין הייתה בין הגולים. באותם הימים הגיע תקציב מוועד הישיבות עבור חכמי לובלין והרבי מאמשינוב גרס שאין להשתמש בכסף לשום מטרה אחרת אלא למטרת השגת אשרות הגירה ליפן עבור התלמידים, בעיניו הצופיות ראה הרבי בכך עניין של פיקוח נפש, מה שאחרים עדיין לא ראו. היו מראשי הישיבה שניסו להתווכח ולטעון שישנן מטרות נחוצות יותר אולם הרבי עמד על שלו בתוקף. וכה מתואר בספר 'משמיע ישועה' (חש"מ תשע"ו, עמ' 70-73) בשם הרה"ח משה מנדלבוים מתלמידי יח"ל באותם הימים, כיצד התנהל אותו הוויכוח:

"היה זה בעצם ימי הדחק שלנו, אחרי שהרוסים כבשו את ווילנא ואנחנו פשוט רעבנו ללחם, פתאום נתקבל בשבילנו סכום גדול, הנהלת הישיבה כמו כל התלמידים, כמובן נתמלאו שמחה, הנה סוף-סוף נוכל לייצב איך-שהוא את תקציבנו הדל, אבל באותו זמן נתפשטה בוילנא השמועה כי הקונסול היפני נותן היתר כניסה לכל בעל אזרחות פולנית. ואז נתגלה הרבי מאמשינוב בכל שיעור קומתו, הוא ציוה להנהלת הישיבה לבל תוציא שום פרוטה... ואולם אחדים מהנהלת ישיבת חכמי לובלין מסרבים לקבל את דעתו של הרבי בעניין... ובכן קרא אותם הרבי מאמשינוב, ואחרי שלא הצליח לשכנע אותם, פתאום הרצינו פניו הקדושים, התיצב מלא קומתו ופנה אל הגדול שבהם: תגיד לי, המאמין אתה שהיו סנהדרין לעם ישראל? כמובן - ענהו... והמאמין אתה שגם עכשיו ישנם סנהדרין? ...תדע לך אמר הרבי שגם עכשיו יש סנהדרין וגם עליהם נאמר 'לא תסור', ואני אומר לך - כשהוא מדגיש את ה'אני' - שתעשה כך וכך. כולם נדהמו כי הבינו את דבריו הקדושים, אבל תיכף פנה הוא ז"ל אליהם בבת שחוק הנצחית שלו" (משמיע ישועה, עמ' 71). 

האדמו"ר רבי שמעון שלום מאמשינוב [תרמ"ג-תשי"ד] מגדולי אדמו"רי פולין שלפני השואה. נודע כתלמיד חכם ויודע קבלה. כדרך אדמו"רי אמשינוב, הוא נהג להתפלל בשעה מאוחרת. הוא נהג לומר שלכל יהודי צריך שיהיו שני שעונים, אחד שיורה לו שכבר מאוחר ואחד שיראה שאף-פעם לא מאוחר מדי, והוסיף הרבי בדרך צחות, "באמשינוב השתמשו בדרך כלל בשעון השני..." הרבי נודע באהבתו האבהית לחסידיו כפי שניתן לראות בפעולתו האלטרואיסטית והבלתי תיאמן שבמכתב שלפנינו.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט מיד מביתו עם כל משפחתו ופתח במסע נדודים ארוך עד וילנה שבליטא, משם נשלח המכתב שלפנינו. בהיותו בוילנה הביע דעתו בגלוי בעד מימוש האופציה לבריחה על ידי נטילת ויזה לאי קוראסאו ואשרות מעבר דרך יפן, שהייתה נראית בלתי מציאותית וגדולי ראשי הישיבות ששהו בוילנה התנגדו לה בתחילה. בהמשך נסע בעצמו יחד עם הפליטים ברכבת הטראנס-סיבירית לולדיווסטוק משם הפליגו לקובה (יפן) ממנה עברו כעבור עשרה חודשים לשנחאי שבסין, שם שהה במשך כל שנות המלחמה. בהיותו בגלות הוכר כאחד ממנהיגי היהודים הפליטים והיה מקור לעידוד ולנחמה בעיקר עבור הבחורים הפליטים החסידיים מישיבת חכמי לובלין ותומכי תמימים ליובאוויטש. מסופר כי הגר"ח שמואלביץ עודד את תלמידי ישיבת מיר שנחאי ללכת ל'טיש' של הרבי בליל שבת, גם על חשבון הלימוד, בכדי שירומם את רוחם בזמירותיו ודבורי קדשו.

הרבי השאיר כתבי יד רבים. ספר אחד יצא מדברי תורתו, "משמיע שלום". לספר הקדמה מבנו ממלא מקומו הרה"ק רבי מאיר'ל מאמשינוב. בנוסף יצאו מדברי תורתו הספרים "אמרות טהורות" ו"אמרי רצון". נינו הוא האדמו"ר מאמשינוב שליט"א.

מפרט: [1] דף,   21X11 ס"מ.

מצב; טוב מאוד. סימן קיפול.