Bidspirit auction | מכתב מחצר האדמו”ר הראשון מאנטניא

מכתב מחצר האדמו”ר הראשון מאנטניא אל חסידיו בצפת. סטניסלאב, [ה'תר”פ לערך]. ”בטח הגיעו מכתב מרן הק' שליט”א” מכתב בעל תוכן היסטורי, אודות כספי החלוקה של 'כולל בוקבינא' בצפת, בכתיבת ידו של גבאי האדמו”ר מאנטניא הרה”ק רבי חיים הגר בעל טל חיים, בנו של האמרי ברוך מוויז'ניץ. סטניסלוב, ללא ציון תאריך הכתיבה [שנות ה'תר”פ 1920 לערך]. כותב המכתב הוא גבאי האדמו”ר, הרה”ח מענדיל וואלצער, והנמען הוא החסיד הנודע ר' יוסף צבי גייגער, נאמנם של אדמו”רי וויז'ניץ בארץ ישראל. המכתב מתפרש על פני שני עמודים, והוא כולל מידע היסטורי על סכומי החלוקה אותם שלח הרה”ק מאנטניא אל חסידיו בארץ ישראל, מטרות החלוקה, ושמות מקבלים חשובים שהרבי שולח להם כספים מעבר לחלוקה הרגילה.  מפרט: [1] גיליון נייר מקופל ל-[2] דף. 22X14 ס”מ כל דף. נייר משובץ איכותי. מצב; טוב. כתמי זמן. סימני קיפול וקמטים. קרעים ללא חיסרון. ............................................... ............... האדמו”ר רבי חיים הגר [תרכ”ב-תרצ”ב], האדמו”ר הראשון ומייסד חסידות אוטיניה שבגליציה המזרחית (אז בפולין, כיום באוקראינה). כיהן כנשיא כולל בוקובינה. נולד כבן שני לרבי ברוך הגר, האדמו”ר השני מויז'ניץ, ולאמו נינת הרה”ק רבי פנחס מקוריץ. גדל אצל סבו רבי מנחם מנדל הגר, ה”צמח צדיק”, אבי חסידות ויז'ניץ. סבו חיבבו ואף בחוליו האחרון בימים נוראים כשלא הרשה לאף אחד להיות בנוכחותו בשעת תפילתו, הרשה לרבי חיים להיות לידו ולהתפלל בקול. לאחר פטירת אביו הקים את חצרו באוטיניא. חסידיו נמנו באלפים. בתי כנסת של החסידות היו נפוצים ברחבי גליציה, כמו בלייפציג ולבוב. אף בקראון הייטס נבנה בית מדרש של החסידות (קיים עד היום ברשות חסידי חב”ד). במלחמת העולם הראשונה נמלט לווינה ולאחר המלחמה חזר לגליציה אך אוטניא הייתה חרבה ועל כן התיישב בסטניסלב הסמוכה לה, משם נשלח המכתב שלפנינו, ושם גם מנוחתו כבוד של הרה”ק מאנטניא. רוב דברי תורתו אבדו במלחמת העולם הראשונה. חסידיו הדפיסו לאחר פטירתו את הספרים ”טל חיים” על התורה ו”נימוקי חיים” על הש”ס. מלבד כוחו בתורה, היה בעל תפילה ויודע נגן, והכניס נעימות ו”הדגשות” בנוסח התפילה של ויז'ניץ. כמו כן נשארו ניגונים ממנו, כמו חלקו השני של ניגון ”אודה לקל” של חסידות ויז'ניץ. פעם עבר סדרת ניתוחים שארכה מספר ימים ולבסוף כשעמדו לתפור אותו היה אמור לקבל הרדמה לזמן ארוך. רבי חיים סירב וביקש שיביאו לו ספר זוהר, סיגריה ושידליקו נרות מעליו וביקש שלאחר חצי שעת לימוד יתחילו בתפירה ואכן הוא לא זז כל מהלך הניתוח. סיפור זה התפרסם בעיתונות המקומית.