Bidspirit auction | תלמוד בבלי – מסכת קידושין 

תלמוד בבלי – מסכת קידושין  – ווילנא, תקצ”ח – מהדורת הפולמוס עם מדפיסי סלאוויטא. מסכת קידושין מן תלמוד בבלי, עם כל המפרשים. ווילנא דפוס רבי מנחם מן במו”ה ברוך ורבי שמחה זיסל ב”ר מנחם נחום. עם פירוש הרא”ש וחידושי המהרש”א, מהרש”ל, ומהר”ם.  עם הגהות הגר”א, הנודע ביהודה, רבי בצלאל רנשבורג, רבי אלעזר לנדא מבראדי [נכד הנוב”י]. [1], קיד; כ, דף. 37.5 ס”מ. כריכת חצי עור מקורית. נייר משובח. מרבית הדפים במצב טוב. כתמים, מעט נקבי עש. קרעים קלים בשולי דפי השער בלאי שימוש.  ______________          פולמוס דפוסי ווילנא-סלאוויטא. החל בשנת תקצ”ה ניטש פולמוס חריף בין בני משפחת רָאם, בעלי דפוס וילנא, ובין בני משפחת שפירא, בעלי דפוס סלאוויטא. ראשית הפולמוס בהסכמה שניתנה לדפוס שפירא כי הדפסת מהדורה נוספת של התלמוד תיאסר במשך 25 שנה. בשנים תקצ”ה-תקצ”ו (לאחר כ-27 שנה מזמן ההסכמה הראשונה) החלו מדפיסי סלאוויטא להדפיס את הש”ס בפעם הרביעית, תוך כדי פולמוס חריף ומפורסם עם מדפיסי ווילנא, שגם הם החלו להדפיס את התלמוד באותם שנים. ממהדורה זו נדפסו בסלאוויטא רק מסכתות ברכות, שבת ועירובין. לטענת אנשי דפוס שפירא האיסור על הדפסת ש”ס נוסף עדיין עומד בתוקפו, כי מאז המהדורה השלישית שהדפיסו, חלפו רק 21 שנה, ואילו אנשי דפוס ראם טענו כי האיסור חל מיום הדפסת המהדורה הראשונה, ולכן עומדת להם הזכות להדפיס מהדורה ווילנאית. שני בתי הדפוס ניסו להגיע לפשרה בהליך בוררות (בוררות זבל”א) שנערך בידי רבי בעריש אשכנזי רבה של סלונים (בעל שו”ת נודע בשערים), רבי דוד אב”ד נובהרדוק (בעל גליא מסכת) ורבי אברהם אבלי פאסוועלער ראב”ד ווילנא, אך הצדדים לא הצליחו להגיע לתמימות דעים, והליך הפשרה בוטל. חרף העובדה כי מלכתחילה לא הייתה קשורה לעניין, הפכה מחלוקת זו לחלק מהמאבק בין מתנגדים ובין חסידים באותה תקופה (מדפיסי סלאוויטא היו מצאצאי הרה”ק רבי פנחס מקוריץ). בתחילת שנת תקצ”ז, בשעה שפועלי הדפוס בסלאוויטא היו עסוקים בהדפסת מסכת פסחים של מהדורה זו, פורסם חוק חדש של מועצת השרים ברוסיה, שאושר על ידי הצאר ניקולאי, לפיו כל בתי הדפוס היהודיים ייסגרו, ובמקומם יינתן רישיון רק לשני בתי דפוס עבור כל יהודי רוסיה - בווילנא ובקייב (בסופו של דבר הוענק רישיון אחד לדפוס בווילנא, והוקם דפוס חדש שני בזיטומיר). בין הסיבות העיקריות שהביאו לסגירת בתי הדפוס היהודיים ברוסיה, היו העלילה המפורסמת של אשמה ברצח אחד מעובדי בית הדפוס בסלאוויטא, וכן דו”ח של צנזורים ומשכילים, שעינם הייתה צרה בבתי הדפוס היהודיים, שהוגשו לממשלה בימים ההם (על סגירת בתי הדפוס, ועל הפולמוס והעלילה, ראה בהקדמות המדפיס ובהסכמות הרבנים שנדפסו בתחילת מסכתות ברכות ועירובין, ובקצרה בספרו של ררנ”נ רבינוביץ, שם, עמ' קלד-קלח, וכן במאמרו של פרופסור דמיטרי אלישביץ', 'הצנזורה הממשלתית על הפרסומים היהודיים', בתוך 'תולדות יהודי רוסיה', ירושלים תשע”ב, ב', עמ' 68). הרחבה נוספת על הפולמוס, ראו: דסלר, שנות דור ודור (ה', תשע”ז, עמ' 107-109).