הסגולה הוותיקה ביותר: 'מטבע שמירה' שנתברך ע"י פועל הישועות מטאהש זיע"א.

"וִיהִי נֹעַם ה' ...

הסגולה הוותיקה ביותר: 'מטבע שמירה' שנתברך ע"י פועל הישועות מטאהש זיע"א.

"וִיהִי נֹעַם ה' עֲלֵיכֶם וְתִשְׁרֶה שְׁכִינָה בֵּינֵיכֶם וּבְמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם

וְתִתְבָּרְכוּ בְּחַיִּים חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים וּבְכָל אֲשֶׁר תִּפְנוּ תַּצְלִיחוּ

וְכָל טוּב וּמִכָּל טוּב לְעוֹלָם אַל יְחַסְּרֵנוּ וִימַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת לְבַבְכֶם

לְטוֹבָה עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ אנס"ו,  משולם פייש סג"ל"

מטבע קודש לשמירה עליונה, שבורך וניתן מידיו הקדושות של פועל הישועות הנודע, זקן האדמו"רים בדורו הרה"ק רבי משולם פייש סג"ל לאווי מטאהש, שנודע בכח ברכותיו ובמופתיו למעלה מדרך הטבע. מצורף אישור חתום מהגבאי הרה"ח יעקב זוסמאן סופר המאשר שהרבי בירך במו ידיו על המטבע. 

'מטבעות לשמירה' היו לאורך הדורות הקמיעות העוצמתיים ביותר שחולקו על ידי צדיקי הדורות והעניקו למחזיקיהם הגנה והצלחה למעלה מדרך הטבע (ראה הרחבה). לפנינו מטבע קודש שיוצר במיוחד ובורך בידיו הקדושות של הרה"ק מטאהש מגדולי פועלי הישועות בדור הקודם. ואין כל ספק שזהו אחד מהקמיעות החסידיים החשובים ביותר!

בצדו האחד של המטבע מופיעים פסוקי שמירה נודעים: תבליט ברכת כהנים, ופסוק השמירה המלאך הגואל. ומצדו השני מופיעה ברכת קדשו של האדמו"ר: "בעזה"י ויהי נועם ה' עליכם ותשרה שכינה ביניכם ובמעשה ידיכם ותתברכו בחיים חן וחסד ורחמים ובכל אשר תפנו תצליחו וכל טוב ומכל טוב לעולם אל יחסרנו וימלא משאלות לבבכם לטובה על דבר כבוד שמו יתברך אנס"ו" ובסופה חתימת ידו הקדושה.

כל חפצי הצדיקים שורה עליהם קדושה וברכה, והם מהווים סגולה לדברים רבים כידוע. יְתֵרִים עליהם מטבעות שנתברכו על ידי צדיקים המהווים קמיעות של ממש. היו ששבצו אותם כתליון לשרשרת או צמיד בעבור נשים, או כחלק משעון בעבור גברים וזאת בכדי לשאת אותם כקמיע על הגוף בקביעות. היו גם כאלו שאספו כמות של מטבעות והתיכו אותם ליצור מהם גביע לקידוש, בתקופות מסוימות היה המנהג כה נפוץ עד שניתן שם מיוחד לגביעים מסוג זה - גביעי "שמירות".

הרה"ק רבי משולם פייש סג"ל לאווי מטאהש [תרפ"א-תשע"ה], זקן האדמו"רי הדור האחרון, משרידי דור דעה, שמסכת חייו הייתה כולה קדושה, תורה ותפילה, לצד מעשים כבירים של צדקה וחסד.

עבודתו בעריכת השולחנות הייתה מחזה נורא הוד, בסביבות השעה 12 בלילה נטל ידיים לסעודת שחרית, והייתה זו הסעודה היחידה שאכל במשך היום. נטילת ידים הייתה אורכת משך זמן רב מאוד. התחייסות מרטיטה על כך מצאנו מהאדמו"ר מסקווירא שאמר: שידוע בשם הבעש"ט, שאת סוד נט"י אין מגלין אלא לחד בדרא, וכשנפטר ה'אור החיים' גילו אותו לבעש"ט. והפטיר הרבי מסקווירא 'שבדורינו בעל סוד נט"י הוא הטאשער רבי'.

מצוות הצדקה הייתה פרק מיוחד במסכת חייו הקדושה, וידועה האמרה בשמו: " אילו היו לי כ" כ הרבה דולרים כמספר הפעמים שאני חושב ביום 'וכולה קמיה (כל העולם לפני ה') כלא חשיב (אינו נחשב למאומה)' הייתי עשיר גדול" , לאחר כמה רגעים תיקן הרבי את עצמו ואמר " אפילו אילו היה לי מספר 'סנטים' כמספר הפעמים שאני חושב ביום 'וכולה קמיה כלא חשיב', הייתי גם כן עשיר גדול" .

מופתים לרוב 'התגלגלו תחת שולחנו' מדי יום ביומו, ורוח הקודש דיברה מתוך פיו. רבים נהרו אליו לחסות בצל קורתו בשבת קודש, מהם מגדולי המשפיעים החסידיים בארה"ב וקנדה. מדברי תורתו נדפס בספרי "עבודת עבודה".

מפרט: [1] מטבע קודש מוזהבת.

מצב; טוב מאוד. 

---------------------

בכל הדורות נודעו 'מטבעות השמירה' של הצדיקים כקמיעות עצומות לכל מיני שמירות והצלחות. גם בדור האחרון ידועים סיפורים על יהודים ששרדו את התופת הגדולה ביותר באושוויץ כשהם מצניעים ברשותם מטבעות שמירה (אפילו של צדיקים שחיו עדיין כמהר"א מבעלזא ועוד), להלן לקט קצר מפי ספרים ומפי סופרים, שהשתדלנו להעתיקם כלשונם למען האותנטיות והדיוק:

1. "יהודי סיפר לי, ששמע בעצמו מבעל המעשה שהתגורר באמריקה וסיפר לו דברים כהוייתן, שבילדותו היה לו ל"ע מחלת הנפילה ונסע אביו עמו אל הרה"ק ר' ישכר דוב מבעלזא ונתן לו מטבע לשמירה וציוה עליו שיזהר לא לילך בלא המטבע וילך תמיד עמה וכן היה שהמחלה נעלמה ממנו, עד עבור שנים מספר שאז נאבדה המטבע וחיפשוהו ולא מצאו והמחלה חזרה כבראשונה, ונסעו שוב אל הרי"ד והתאוננו לפניו שהמטבע נעלמה ונענה הרה"ק בחומרה האיך זה שאבדו המטבע? ושוב איני יכול לעזור. ובכה היהודי מה יעשה איזה עצה? אמר לו הרה"ק יודע הנך מה, הכנס נא אל בני, שהיה אז עדיין אברך, "אומרים עליו שהוא גדול יותר מאביו" כך אמר הרי"ד, הכנס אליו והוא יושיעך! ונכנס אל הר"א זיע"א וסיפר לו שלבנו יש מחלת הנפילה ושאל הרה"ק מה יכול הוא לסייעו בזה? הרי אינו יכול לעשות כלום. נענה האיש שהוא בא אליו בשליחות אביו. נטל הרה"ק את הילד קירבו אל הקיר ואמר בלחש דברים שונים ומני אז חלפה ועברה המחלה כלא היה". (מפי מרן אדמו"ר שליט"א [מבעלזא] מובא ב"מילין יקירין ירושלים תשט"ו).

2. "החסיד המופלא ר' זלמן הוכרמן ז"ל היה מספר, כי אחד מאנ"ש ביקש מרבנו [הרה"ק רבי נחום מרדכי מטשורטקוב] שייתן לו מטבע לשמירה, היות שהייתה בידו מטבע מאת אביו של רבנו הרה"ק רבי ישראל מטשורטקוב זי"ע ואבדה ממנו ולכן מבקש הוא מרבנו שייתן לו תמורת המטבע שנאבדה מטבע אחרת. בין השיטין של דברי החסיד המבקש, ניכר היה כי בטוח הוא כי רבנו יעמוד במקומו של אביו הק' זי"ע. אך רבנו נענה ואמר לו [בענוותנותו] אם רוצה אתה מטבע ממני סתם מהיכי תיתי, אך כאבי וכזקני איני יכול, זקני הקדוש כשהיה נותן מטבע הוא היה מייחד ייחודים עילאין, אבי הק' ז"ל היה יודע מטבע מהו, אך אני איני יודע! אלא אם אתה רוצה סתם בד מטבע ממני מוכן אני לתת לך" (המבשר תורני י"ב אדר תשע"א).

3. "מאן דהוא מתושבי העיר אשר נקרא לגיוס נתקנא בו [בר' יודל גליק] ואכל קורצא אצל הממונה על הגיוס באומרו כמו שיודל גליק אינו מתגייס גם אני אינני רוצה להתגייס. משנודע הדבר לר' יודל נעלם מיד מן האופק וירד למחתרת. גיסו נסע לגרוסוורדיין להתייעץ עם רבנו מה לעשות? הפעם יעצו רבנו שר' יודל ישתדל לפגוש את הממונה בדרך לכתו ברחוב כאילו באקראי ויראה לו את אישורו כי הוא גויס ושוחרר. בנוסף לכך שלח לו רבנו מטבע לשמירה. כאשר אכן נפגשו ור' יודל רצה להראות את המסמך אמר החייל "אינני צריך שתראה לי את האישור אם אתה אומר כי הכול מסודר אני מאמין לך" כשנתיים התהלך ר' יודל עם האישור הזה כשהוא משוחרר" (המבשר תורני ניסן תשע"א).

4. גבאי חברא קדישא (מחסידי גור) פנה אל הכנסת מרדכי מסדיגורא וביקש מאיתו "נפטר אחד ביקש טרם מותו כי בשעת הטהרה נניח בידו מטבע שמירה שנתקבל על ידי אחד מצדיקי בית רוזין, אך מטבע כזה לא הפקיד בידינו ולא נמצא בעזבונו, שמא יואיל הרבי לתת בידינו מטבע לשמירה, אותה ניתן ביד הנפטר קודם קבורתו? שאל האיש בהיסוס והמתין למוצא פי הרבי. הכל המתינו לראות כיצד יגיב הרבי למבוקש זה. אך הנה מיד הביע הרבי את הסכמתו ותחב ידו לכיסו להוציא מתוכה מטבע כלשהי. הצדיק נטל את המטבע בידו והחל לגלגלו אנה ואנה בכוונה רבה ובמחשבות נעלות. אחר דקות אחדות בהן אחז במטבע בפנים יוקדות, הושיט הרבי את המטבע לאיש ושלחו ליתנו ביד הנפטר. נכנס האיש אל החדר ואחר רגע יצא נרעש כולו פניו חיוורות והוא תר אחר חסידיו של הרבי לספר להם על הפלא שחזה. הנחתי את המטבע בתוך כף ידו הפשוטה של הבר מינן והנה אך נתתי את המעה על לוח ידו, קפץ המת את ידיו ואחז במטבע בחוזקה. הלה שהיה ותיק במלאכתו ועוסק בחסד של אמת שנים רבות, היה נפעם כלכך מן המעשה עד שלא ניתן היה ליישב את דעתו ולהשיב את רוחו הסוערת אליו ושעה ארוכה התהלך כסהרורי אנה ואנה מבלי יכולת להרגיעו. כאשר הופיע והתייצב אחר מעשה בפני רבו הרה"ק ה'בית ישראל' מגור זי"ע סיפר לפניו בהשתוממות את פרטי המעשה לו היה עד אמר לו הרבי שאין בכך כל פליאה וזה פשוט בעיניו שלמטבע של הרבי מסדיגורא יש בה כוחות" (המבשר תורני ניסן תשע"ג).

5. "בהיכלות צדיקי בית רוזי"ן היה מקובל מאז ומקדם לחלק מטבעות של שמירה כסגולה לברכה ולהצלחה ולפעמים אף נתנו מטבעות לאחר פטירתו של אדם והיו מורים להניח את המטבע בתוך הקבר אצל הנפטר לשמירה מן המזיקים, אבל מקרים כאלו אירעו רק לעתים רחוקות מאוד. על כך מסופר כי כשביקר הרה"ק בעל אביר יעקב' זי"ע מסאדיגורה בקישענוב, ביקש אחד מזקני החסידים שתי מטבעות, אחת שתהיה לו לחיים ואחת שתהיה לו לאחר מיתתו, אבל אחר כך התחלפו לו המטבעות ולא ידע איזו היא לחיים ואיזו היא לאחר מיתה. כשהגיע אל מרן האביר יעקב' כעבור מספר שנים, הסיח הלה את צערו על התחלפות המטבעות. נטל אפוא מרן האביר יעקב' את המטבעות, פניו האדימו והביט בהן מתוך שינוי צורה וכעבור כמה זמן הראה [איזו מטבע שייכת לכל דבר]" (המבשר תורני פסח תשע"ח).

6.  הרה"ח ר' יוסף בעריש ויינברגר ז"ל, מזקני ונכבדי חסידי ויזניץ, מביא בספרו עדות ביהוסף' עמ' קכג, סיפור נפלא על כוחן הגדול של המטבעות המחולקות עלידי הצדיקים בימי החנוכה לקהל אנשי שלומם: "דכירנא בימי נעוריי כאשר זכיתי להסתופף בצילא דמהימנותא ולשאוב מבאר מים חיים של כ"ק רבנו בעל 'אמרי חיים' זי"ע וללמוד בישיבתו הקדושה, קיבלתי פעם אחת לפני חנוכה מכתב מאבי מורי ז"ל הגה"ח רבי אשר יונה ויינברגר מפארי עדת חסידי ויזניץ, היות ואחד מבני משפחתנו היה שנים רבות חשוך בנים ל"ע וידוע שחנוכה הוא עת פקידת עקרות, לכן ביקש ממני שאכנס לכ"ק רבנו זי"ע בשליחותו עם קוויטל לבקש רחמים וישועה שיפקד בזרע של קיימא ולקחת עבורו 'חנוכה געלט' לשמירה ולהצלחה. פקודתו שמרה רוחי כמובן ועשיתי כאשר ציווני. לאחר שרבנו זי"ע סיים לקרוא את הקוויטל לקח בידו הקדושה מטבע מעל שולחנו ואמר בזה הלשון "נא דיר א מטבע חנוכה געלט א שמירה פאר זיין זינדעלע" [-הא לך מטבע של מעות חנוכה ותהא זו שמירה עבור בנו שיולד לו] ואכן כן היה שנולד בן לו זכר למזל טוב!

7. "בשנת תר"ה, לפני לידת מרן הרה"ק בעל אמרי ברוך זי"ע, נתקפה אמו הרבנית מרת מרים מאניע בפחדים גדולים. היא נכנסה אל אביה הרה"ק מרוזין זי"ע וביקשה שיתן לה מטבע לשמירה להנצל מכל רע ואכן הוא נתן לה. היא תפרה כיס ממשי בו הכניסה את המטבע ותלתה את הכיס על צוארה והלכה עמו תמיד ואף אחרי הלידה של מרן האמרי ברוך המשיכה ללכת עם המטבע על צוארה יום ולילה. חלפו שנים וביום ג' בחשון תרי"א נפטר אביה הרה"ק מרוזין זי"ע ולפתע היא הבחינה ששקית המשי ריקה ללא המטבע, למרות שהשקית היתה תפרה סגורה מכל הצדדים. היא הראתה את השקית לבעלה הק' ולכל קרוביה ואמרה כי היא החליטה החלטה נחושה, שלמרות שכנראה אין לה את הזכות לשאת על צוארה את המטבע הקדוש שקבלה מאביה, לפחות תמשיך לישא את שקית המשי שבה היתה המטבע ואכן כך נהגה במשך למעלה משלשים שנה. לאחר פטירת אביה הקדוש בשנת תרמ"ב לערך, כשנה לפני פטירתה, נזקקה היא לעבור ניתוח רציני ומסובך ונסעה לוינא הבירה, שם עמד להערך הניתוח ע"י פרופסורים גדולים, אולם היא התנתה שירשו לה לענוד על צוארה בשעת הניתוח את השקית של המטבע. כאשר היא הוכנסה להדר הניתוח היא תפשה בידיה את השקית הנ"ל, נזעקה ואמרה "אבי הקדוש היכן אתה?" באותו הרגע היא הרגישה שהמטבע נמצאת בתוך השקית! ברוב השתוממות היא קראה לבעלה הקדוש והראתה לו את הנס המופלא. אחרי שנה היא נפטרה לבית עולמה ואחרי פטירתה פתח רבינו הצמח צדיק את השקית, הוציא את המטבע והראה אותו לילדיו באומרו "ראו מטבע שירדה מהשמים" (בטאון התאחדות תלמידי וחסידי ויז'ניץ, גיליון 13, בני ברק תשס"ה).

8. "אחר השחרור [ממחנה הריכוז בשואה] המשיך ר' גדלי' דוד גרינברגר להיות נאמן ומקושר לבית ויזניץ, מיד בהגיע ראש השנה תש"ו נסע להסתופף בצל האדמו"ר מסערט ויזניץ זצ"ל, ששהה אז בעיר סערעט. אח"כ כשנתאפשרה לו היציאה מהגולה החליט להגר לארה"ב, כשהוא מציין שהחליט על כך כיון שנרמז ממרן הסב"ק זי"ע לדבר זה, ומעשה שהיה כך היה, לפני הסתלקות מרן הסב"ק זי"ע, ביקר ר' גדלי' דוד בחצר הקודש בגרויסוורדיין ובא בקודש פנימה והפציר במרן הסב"ק שיתן לו מטבע לשמירה, נענה הסב"ק לבקשתו ולקח את צרור המטבעות אשר לו, שם היו מלאי של מטבעות ממטבעות שונות, מכל המינים והסוגים וממדינות שונות והסב"ק חיפש ופשפש בין המטבעות עד שהוציא מטבע מארה"ב 'דיים' בשווי כעשרה סענט והגישו לר' גדלי' דוד, עתה כאשר עלי להחליט לאיזה מדינה להגר, אמר ר' גדלי' דוד, הרי אני מבין שהרבי הסב"ק זי"ע החליט עבורי לנסוע לאמריקה ולכן נתן לי מטבע ממדינת ארה"ב ונסע עם משפחתו לאמריקה וכאן גידל את בנותיו לתורה בדרך החסידות הצרופה כשהגיע כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א לארה"ב בביקוריו לחזק את שארית הפליטה וחסידי ויזניץ נבחר ר' גדלי' דוד לשמש בקודש ועמד על משמרתו ועשה את מלאכת הקודש בנאמנות ובמסירות היה יוצא ובא עם רבנו שליט"א בכל מסעותיו מהכא להתם ובעת השולה"ט עמד על יד השולחן לשביעת רצון רבנו שליט"א" (קשר איתן בטאון ויזניץ - מא, בני ברק תשע"ו).

9. "סיפור נפלא סיפר הוו"ח ר' זלקא קורן שליט"א מקרקא, הגר כעת בניוסקויר. בהיותו ילד קטן אירע ועברה לויה ע"י ביתו, מגודל ההפתעה למראה עיניו נבהל עד למאד, עד שקיבל פחדים נוראים, שהיה מפחד ללכת לבדו. פחדיו היו כה גדולים עד שבהגיעו לביתו מהחדר היתה אמו צריכה לרדת למטה ולהעלותו וכך בכל מקום אם בלכתו לקלויז או למקום אחר פחד ללכת לבדו. פעם אחת התכנסו חסידי טשורטקוב שבקרקא בקלויז למסיבת מלוה-מלכה וגם החסיד ר' וולף אנגלברג מוינא שהזדמן לרגל עסקיו לאותו מקום השתתף בה. ר' וולף הנ"ל יליד העיר קרקא היה גביר נכבד ובעל בעמיו, הדור בלבושו וחסיד אמיתי בכל נפשו וזכה שרבה"ק הבטיח לו פעם שבכל פעם שייכנס אליו יפעל אצלו מה שהוא צריך. ואותו ר' וולף הגביר היה עומד כחסיד בין חסידים ומכין בעצמו את הסעודה. לפתע נוכח שחסר מעד לסעודה ביקש ר' וולף את זלקא הילד שילך להביא מעבר לרחוב, הסובבים אותו אמרו לו שאת זלקא לא יבקש כיון שהוא מפחד ללכת לבדו ולשאלתו מדוע? ספרו לו את סיבת הדבר. אם כך, אמר ר' וולף, יש צורך להזכירו לרבי, ואכן כך עשה, בבואו לוינה ובהכנסו לרבי הזכיר את הילד והרבי נתן לו מטבע לשמירה וביקש ממנו שיעבירנה במהירות האפשרית. בהגיע המטבע תפר ר' זלקא את המטבע והלך עמה שנים רבות . ופחדיו עזבו אותו. עברו השנים וזלקא הילד גדל ונעשה בחור ועבר ללמוד בישיבת חכמי לובלין. בטרם נסע לישיבה החביא את המטבע במקום שאף אחד לא ידע. באחד הפעמים כשחזר לביתו ניגש לראות אם המטבע נמצאת במקומה והנה להפתעתו הכיס היה, אך המטבע לא היתה. לאחר שבירר נודע שבהיותו בישיבה סיידו את הבית והסייד גנב את המטבע, כשביקש את המטבע מן הסייד אמר לו הסייד שבזבז אותה והיא איננה בידו והיתה לו עגמת נפש מזה שנים רבות. לאחר שנים שמע רבי זלקא סיפוא על יהודי אחד שסיפר היאך נתערבב לו מטבעות שונות הן של רבינו [רבי ישראל מטשורטקוב] והן של אדמו"ר הזקן זי"ע ואינו יודע איזו מטבע היא של רבינו ואיזו של אדמוה"ז ניגש אל האדמו"ר ושאלו על זה, אמר לו רבינו הוצא את כל מטבעותיך שיש לך ושים אותם על השולחן, בהניחו אותם החל רבינו למיין את המטבעות על השולחן כשהוא מפריד ואומר מטבע זאת של אבא מטבע זו שלי! ואילו חסיד אחר סיפר שאף הוא קיבל מטבע מרבינו ז"ל ואף הוא איבדה. בבואו לרבינו תינה את צערו על אובדן המטבע אמר לו רבינו המטבע אמנם אבדה אך השמירה לא אבדה! כששמעתי זאת סיים ר' זלקא את סיפורו נרגעתי על אובדן מטבעתי. (תפארת ישראל - יח, קובץ לתורה וחסידות לחסידי בית ריז'ין, ירושלים תשמ"ז, עמ 20-22).