Bidspirit auction | מכתב מהרב עזרא עטייה ראש

מכתב מהרב עזרא עטייה ראש ישיבת פורת יוסף אודות קביעת יום תפילה בזמן השואה - מכתב מעניין אודות קביעת יום תפלה ותחנונים בעיצומה של השואה, המכתב נשלח אל ראשי אגודת ישראל, ועוסק גם בעניינים הרגישים שבין החוגים החרדיים בירושלים. חכם עזרא עטייה [תרמ”ז-תש”ל], נולד בארם צובא ובנערותו עלה עם הוריו לארץ ישראל. מאז נודע כמתמיד עצום. כיהן כראש ישיבת פורת יוסף במשך ארבעים וחמש שנה, והעמיד תלמידים רבים ומהם רבנים בכל חלקי תבל. [1] דף נייר 16 X 21   ס”מ. כולו בכתב ידו ובחתימת ידו. חותמת נתקבל של אגודת ישראל מצב טוב מאוד. מכתבו של רבי עזרא עטייה ראש-ישיבת 'פורת יוסף' בענין קביעת יום צום לדורות בעקבות מאורעות השואה האיומה . ר' עזרא יליד אר”צ בשנת תרמ”ז, ולמד תורה אצל חכמי עירו. בגיל 16 עלתה משפחתו ירושלימה, ולמד בה תורה מתוך הדחק. משנת תרס”ז החל ללמוד בישיבת 'אוהל מועד' הספרדית, והתחבב אצל רבניה, ולאחר תקופת מלחמת העולם הא', החל להרצות שיעורים בישיבת 'פורת יוסף' שזה עתה נוסדה. בשנת תרפ”ה, עם פטירתו של ראש הישיבה – רבי רפאל שלמה לאניאדו, נתמנה ר' עזרא לממלא מקומו. במשרה זו כיהן במשך 45 שנה, עד לפטירתו בשנת תש”ל. עם כינון מוסד 'מועצות גדולי התורה' בארץ ישראל, בשלהי תקופת מלחמת העולם השנייה, צורף ר' עזרא כאחד מחבריה, והוא היה היחידי מעדות המזרח שצורף. מכתב זה הוא נדיר ביותר, עדות חיה על היותו חלק מה'מועצת'. הרקע למכתב היא פרשייה לא ידועה, פרשייה שהתעוררה בתוך מוסד ה'מועצת', פרשייה שהסעירה את הרחוב החרדי, כשוך הדי המלחמה באירופה. הרקע המכתב רבי חזקיהו –מחשובי לומדי ווילנא, חתנו של רבי יצחק בלאזר אב”ד פטרבורג. לימים כיהן ר' חזקיהו כרבה של קרינק שבליטא, הצליח בשנת ת”ש לברוח מן השאול ולעלות לא”י, מאז הגיעו ארצה היה מהעוסקים הדומיננטיים בהצלת ישראל באירופה. כחודשיים לפני כיבוש פולין והונגריה על ידי הסובייטים- אולם ההכרעה כבר נראית באופק, העלה ברעיון לקביעת יום אבל לדורות. בכסלו תש”ה פנה לחברי מועצת התורה של אגו”י בהצעה מפורטת להכרזת שבעת ימי אבל לאומי וקביעת צום ואֵבֶל לדורות לזכר הטרגדיה הנוראה ובמטרה: ”לעורר את כל היישוב על כל זרמיו ושדרותיו ועמו את שרידי הגולה מעבר לים להשתתף באבל האומה על עם ה' ובית ישראל, כי נפלו בחרב. לעורר רחמי אבינו שבשמיים, על שארית פליטת עמו, המפרפרת בין ציפורני משחית העולם, ומוצאת יום יום להורג, שומר ישראל שמור שארית ישראל, ויאמר למשחית הרף”. בנוסח ההצעה רשם שיש לאסוף כינוס כלל רבני ישראל, ולדון על שתי נקודות: שבעת ימי אבל, וכן יום צום ואבל קבוע לדורות. בנוגע ליום צום ואבל קבוע לדורות, נכתב: בכינוס יוכרז על שבעת ימי אבל בחצי הראשון של חודש שבט, לכל היישוב, ולכל קבוצות הגולה, מקומות אשר דברינו מגיע. בשבוע של אבל זה, כל האומה באבלות. זאת אומרת: ממעטים בשמחה, כל בתי השעשועים יהיו סגורים, כל החגיגות נידחות, בשמחת נישואין יהיו רק אנשים מספר. ממעטים במשא ומתן, חנויות יהיו סגורות ומשרדים –שעה אחת לפני הזמן הקבוע. שעה זו תהיה מוקדשת להתבוננות על חורבן האומה ועל העדר הקרובים של כל יחיד. בכל הישיבות וכיתות גבוהות בתלמודי תורה, קובעים כל יום חצי שעה ללימוד משניות לזיכרון הקדושים... ביום אחד מה'שבעה' יוכרז צום (או כל היום או חצי יום), בעת הצום יכריזו על ביטול מלאכה, יום זה יהא מוקדש לתפילה ובקשת רחמים על שארית הפליטה. ביום הצום יקבעו שעה אחת מיוחדת ”שעת אבילות”. היינו ישיבה על הארץ בחליצת נעליים כדין שמועה רחוקה, ואלו שיש להם קרובים בארצות הדמים, שחייבים להתאבל עליהם, יקרעו 'קריעה' לפני ישיבת ארצה. ליום אחד של השבעה, אם ביום הצום אם ביום אחר, יתכנסו בירושלים או בתל אביב לכינוס יישובי, אשר ישמש כלפי פנים לחשבון הנפש, וכלפי חוץ להפגנה עצומה. בכינוס זה ישתתפו: רבנים, ראשי מועצות, אישי היישוב ונציגי כל הזרמים. על שבוע זה יכריזו חובה על כל משפחה לשלוח חבילה או עכ”פ להשתתף בשילוח חבילה לשארית הפליטה, כי כן החובה לכ”א לתת פדיון נפש שיחיה מוקדש להחזקת בתי ת”ת היסוד של תחיית הרוחנית בתקופת החורבן. כן יכריז הכינוס על ”יום צום קבוע לדורות, אם ביום צום של האבל או יום אחר, שבו נתרבתה הרעה. לצום זה יהיה חומר ת”ב (רק אין ליל עמו) וזאת תהיה תקנה גדולה לדורות”. וממשיך בתוכן של יום הצום. לסיום: כדי לקבל גושפנקא כללי, מציע הרב מישקובסקי שבכינוס ישתתפו רבני כל הזרמים: רבני אגודת ישראל, רבנות הראשית, נציגי: הסוכנות, ועד-הפועל של אגודת ישראל העולמית, המזרחי, אחוד הרבנים פליטי פולין: ”לעבד את כל ההצעות ולהציגן לאישור הרבנות הראשית, ולהוציאן לפועל”. מן הצורך לציין שבתום המלחמה, החלו גופים אלו בפעולות ענפות בהצלת שארית הפליטה. היו בקשר מתמיד עם המחנות בגרמניה, אוסטריה, איטליה ויתר המרכזים בהם היו שרידי השואה. תשמישי קדושה בכמות נשלחו אליהם. לא הניחו כל הזדמנות לחיזוק ועידוד לשארית הפליטה בכל מה שניתן היה : תיכף עם קבלת הצעת הרב מישקובסקי דנו ראשי וחברי 'ועד הפועל של אגודת ישראל' כיצד ליישם את יוזמתו. בהתחלת חודש טבת תש”ה פנתה מזכירות 'ועד הפועל' של אגודת ישראל אל חברי מועצת גדולי התורה, וכן לרבנים החשובים, בשאלה כבדת משקל, בהצעת הרב מישקובסקי: האם לתקן יום צום קבוע לזכרון קדושי השואה. מהראשונים שנרתמו בהתנגדות להצעה הייתה החזו”א, ולא רק שהתנגד אלא פתח חזית בהתנגדותו, שפרטים רבים ממערכתו מתפרסמים כאן לראשונה. נוסף לכל חברי ה'מועצת' נותרה לנו רשימה של ה'רבנים החשובים' שלהם פנו ראשי הוועד הפועל, מהם של גדולי הרבנים בירושלים: האדמורי”ם מגור ובעלז, הרב דושינסקי והרב בענגיס שניהם מראשי הבי”ד של העדה החרדית, וכן אל הרב מבריסק ואל החזו”א שישב בבני ברק; למרות שחלק ניכר מהתשובות היו שליליות,