Bidspirit auction | תעודה נדירה בחתימת המשורר והמורה

תעודה נדירה בחתימת המשורר והמורה האגדי יחיאל היילפרין ('נומי נומי' ועוד) – מעודן דוגמאי לילדים – תרצ”ב 1932  יחיאל היילפרין, מורה עברי בוורשה, גילה את כשרונו המיוחד בטיפול בילדים רכים. עד מהרה עזב את ההוראה בבתי הספר, והקדיש את כל מרצו ליסוד גן ילדים עברי, ראשון מסוגו בגולה. בתרס”ט [1909] יסד את גן הילדים העברי הראשון בורשה. הגן הראשון מחוץ לארץ-ישראל שהתנהל בעברית. הגן היה תחת ניהולה של אשתו. ומאז ועד יומו האחרון, פעל במסירות רבה למען חינוך ילדי ישראל. בשנת 1910 פתח סמינר להכשרת גננות לגנים עבריים, אך כיוון שנאסר על גבר לעסוק בכך, נפתח המוסד על שם אשתו ”פ' [פנינה] היילפרין”. גם בסמינר כל מקצועות הלימוד נלמדו בעברית. עם המורים בסמינר נמנו יעקב פיכמן, הלל צייטלין, המשורר יעקב לרנר והמדקדק שמואל שבח קנטורוביץ. יו”ר הוועד המנהל היה יצחק גרינבוים. מאמץ רב השקיע בכינוס חבורה מעולה של סופרים ומחנכים שיחד עמו עסקו בהוראה בבית־המדרש ובהם יעקב פיכמן, הלל צייטלין, טשרנחובסקי, ביאליק, ז״י יפה, ח״א דובניקוב, יצחק גרינבוים ורבים אחרים... מסגרת בית-המדרש הלכה והתרחבה ובשנת 1914 הגיע מספר התלמידות לשבעים, ורבות מהן הפכו למחנכות ברחבי רוסיה”. לאחר עלותו ארצה בשנת 1919, המשיך בעבודתו החינוכית והספרותית לילדים. בין השנים 1920–1926 שימש כמפקח ראשי מטעם ההנהלה הציונית על גני הילדים העבריים בארץ ישראל. במשך תקופה זו שונו לטובה פני גני הילדים בארץ מן הקצה אל הקצה. בין השנים 1926–1927 שימש מורה לתורת גן הילדים העברי בבית המדרש למורות וגננות ע”ש לוינסקי, ובין השנים 1926–1933 היה לסירוגין מנהל ”גן הילדים לדוגמה” בתל אביב וראש המחלקה לנוער של הקרן הקיימת לישראל. בשנת 1933 פתח סמינר לגננות בתל אביב, שעם מוריו נמנו יצחק אפשטיין, אברהם אברונין, שאול טשרניחובסקי, אליעזר שטינמן ועמנואל עמירן. הסמינר פעל עד לשנת 1941. הַילפרין חיבר שירי-ילדים, בהם ”היורה” (”גשם, גשם, משמים”) ו”שיר ערש” (”נומי, נומי, ילדתי”), שיר הערש המוכר ביותר בעם ישראל. שניהם הולחנו על ידי יואל אנגל. לזוג יחיאל ופנינה הַיילפרין נולדו ארבעה ילדים: אוריאל (לימים המשורר יונתן רטוש; 1981-1909), מרים (לימים הסופרת מירי דור; 1945-1911), גמליאל (לימים הבלשן צבי רין; 1998-1914) ועוזיאל (לימים הבלשן עוזי אורנן; נולד ב-1923). לאחר פטירתו כתב עליו יום טוב לוינסקי: ”בדבקות חינך במשך דור שלם מאות גננות למען הילד העברי. ראשון היה בבית מדרשו. יותר משלושים שנה יצר האיש בשפת הילד וליטש סגנון עברי של תינוקות. זכור האיש לטוב”.