Bidspirit auction |    מאמר עלבונה של תורה,

   מאמר עלבונה של תורה, שפרסם רבי יצחק אלחנן ספקטור בזמן הפולמוס שהתחולל כנגד תנועת המוסר, והטענות הקשות שהופנו כלפיו על היותו תמים ההולך אחר בדיות.  מאמר חריף ונדיר בו רבי יצחק אלחנן יוצא מגדרו לפרסם בשמו ובחותמו על דרכי הנהגתו ויושרו בהנגדת הכלל. המליץ, סט פטרבורג, תר”נ | 1890  לא קרה שיהרהר אחד מהם אחרי שמא לא מדעת אני נושא ונותן עמם, ועד כמה חוצפא יסגא שהחציפו להגיד לי בפני וברבים שהנני בלי דעה, ואנשים רעים שבביתי משתמשים בי להוות נפשם במשך השנים הראשונות להתפשטות תנועת המוסר מיסודו של רבי ישראל סלנטר, על ידי תלמידיו, התחולל כנגדם פולמוס חריף מצד המשכילים ואף מצד יושבי בית המדרש ורבנים גאוני תורה אשר התנגדו לחידוש אשר חששו שיחולל שינוי בלימוד התורה. אחת מתקופות השיא היה בהתקפות קשות כנגד  רבי איצלה בלזר, אשר טענו כנגדו על מעילות בכספי כולל פרושים בקובנה. גאון ישראל רבי יצחק אלחנן ספקטור תמך בלא סייג ברבי איצלה, וכנגד זה יצא עליו קצפם של המשכילים  בטענות סופרי המליץ על תמימות מצד רבי צחק אלחנן והליכתו אחרי המוסריים, תוך מאמרים משמיצים כנגד תנועת המוסר ואישיה. רבי יצחק אלחנן לא עמד מנגד להאשמות הקשות שהופנו כלפיו ופרסם את מאמרו הידוע והמפורסם 'עלובנה של תורה' המאמר בו ביאר הייטב את דרכה של תורה ומסירתה בכתב ובע”פ בדורות ישראל, וביכה במר את עלבונה של תורה היוצאת מפי המשכילים המדברים סרה על מוסרי התורה. כמ”כ בצורה יוצאת מגדר הרגיל פנה רבי יצחק אלחנן להשיב לטענות כנגדו על שהוא נכנע לאנשי תנועת המוסר. נצטט קטעים חריפים מתוך המאמר: ”ת”ל כמה עשיריות שנים שזכיתי להשתמש ברבנות, תשובות לאלפים בשאלות כל מקצועות שבהוראה מכל ארצות פזורנו, השיבותי להלכה ולמעשה בעה”י, ובכמה ענינים נכבדים בצרכי ציבור ובכמה ענינים נכבדים בצרכי ציבור היותר גדולים באומתנו, פונים אלי מכל פנות עמנו הקרובים והרחוקים, וחליפות דברים לי עם ראשי אומתנו השועים הגדולים והנכבדים, ולא קרה שיהרהר אחד מהם אחרי שמא לא מדעת אני נושא ונותן עמם, ועד כמה חוצפא יסגא שהחציפו להגיד לי בפני וברבים שהנני בלי דעה, ואנשים רעים שבביתי משתמשים בי להוות נפשם וכו'” ”גדול השלום, ומנעורי עד עתה אני מתאמץ בעזהי”ת ונותן דעתי על השלום, עד שכמה פעמים אני מקבל תרעומת רבים על שאעלים עין מכמה ענינים שהם באמת כמדקרות חרב בלבבי, ורק למען השלום ושלא ליתן יד למחלוקת, בהיותי שוקל כל ענין בדעתי ומקבל הרע במיעוטו, עד עתה שבאו לגזול את מחמד עיני, כינוס תלמידי חכמים בעסק התורה שחיי נפשי, רוחי ונשמתי קשורים בזה, ועודם מעיזים לגנוב את דעתי בכבוד מדומה שהם חולקים לי בשלילת הדעת, חלילה, ממני” ”ועל כן הנני קורא ומעיד עלי את אמונתי ויושר לבבי בשם התוה”ק העלובה, כי מעולם לא עשיתי דבר שלא הקיפה ידיעתי אותם מתחילה ועד סוף, ולא העבירני אדם מדעתי בדבר שהתבוננתי היטב, שאינו ראוי להסכים עליו. לא ישבו בקרב ביתי עושי רמיה, והנני מתרחק מן הכיעור, ובדברי דוד אומר: עיני בנאמני ארץ וכו', אנשי סודי הם תמימים וישרים”. מאמר חריף ומיוחד, אשר שלח הדים למרחוק, וצוטט רבות בבתי המדרש על יושרם ועיניהם הצופיות של גדולי התורה בהנהגת הכלל ביושר ובניקיון כפיים.